ע"א 28088-10-18

תקציר

המערערים טענו כי הם בעלי זכויות היוצרים במשחק ספורט משודר וכי המשיב הפר את זכויותיהם בכך שהקרין את המשחק בעסקיו. עם זאת, השופט מצא כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שהם בעלי זכויות היוצרים במשחק. עם זאת, השופטת עדיין בחנה האם המשיב היה מוגן כ"מפר תמים" אם המערער היה מוכיח את זכות היוצרים שלו – מה שלא עשה. השופט קבע כי טענת המשיב להפרת תמים נכשלה משום שלא עמדה במבחן האובייקטיבי. המבחן האובייקטיבי מחייב את המפר להוכיח כי לא היה עליו לדעת על זכות היוצרים. השופט הדגיש כי דיני זכויות יוצרים אינם מבחינים בין שיטות שונות של שידור או העברת יצירה לציבור. הקרנת המשחק בערוץ 2, ערוץ ציבורי, אינה פוטרת את המשיב מהפרת זכויות יוצרים, שכן מטרת ההקרנה הייתה למשוך לקוחות לעסקיו. יתר על כן, השופט הגיע למסקנה כי השידור המדובר היה ציבורי ולא פרטי, שכן הוא נועד לשרת את הלקוחות ולקדם את העסק. לפיכך, הערעור נדחה, שכן המערערת לא הצליחה להוכיח את טענת זכויות היוצרים שלה. עם זאת, השופט בחר שלא לפסוק הוצאות, והערבות שהופקדה לצורך הערעור תוחזר למערער.