ע"א 1719/03

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לתביעת רשלנות כלפי בית ספר ועובדיו (המערערים) שהוגשה על ידי הורה של תלמיד (המשיב) שנפגע בעת ששיחק במהלך הפסקה בין שיעורים. השאלה המרכזית היא האם המערערים הפרו את חובת הזהירות כלפי ילדו של המשיב. בית המשפט פוסק לטובת המערערים. ראשית, נקבע כי מורים חבים חובת זהירות מושגית כלפי התלמידים, שאין עליה מחלוקת במקרה זה. השאלה הרלוונטית יותר, אם כן, היא האם חובה זו התגבשה לכדי חובה קונקרטית בנסיבות התאונה. בית המשפט מוצא שכן. התנהגות שובבה של ילדים בזמן משחק, כולל ריצה ונפילה, צפויה מראש, והמורים מחויבים לנקוט באמצעים סבירים כדי למנוע סיכונים בטיחותיים. שנית, בית המשפט בוחן האם חובת זהירות זו הופרה. היקף האמצעים הנדרשים למילוי חובה זו תלוי בגורמים שונים, ובהם גיל הילדים, הסביבה הפיזית ואופי העיסוק. במקרה זה, בית הספר נקט במספר אמצעי בטיחות, כגון יישום הנחיות בטיחות, הנהגת רוטציה לסידור הכיתה וליווי תלמידים בין השיעורים. חשוב לציין כי נוכחותו של המורה בזמן המשחק אינה חייבת להיות נוכחות של השגחה צמודה, אלא נוכחות קרובה, שכן ידיעת נוכחותו של המורה פועלת פעמים רבות כריסון. בנסיבות הספציפיות של מקרה זה, בית המשפט מגיע למסקנה כי המערערים לא הפרו את חובת הזהירות שלהם. התלמידים לוו כראוי לכיתתם, והשגחת המורה בהפסקה הייתה סבירה ומספקת. התאונה המדוברת, שבה היה מעורב תלמיד שרץ והתנגש בכיסא, לא הייתה צפויה או ניתנת למניעה באופן סביר, במיוחד בהתחשב ברצון לאפשר לתלמידים עצמאות סבירה. בנוסף, בית המשפט אינו רואה באי נעילת דלתות כיתות כאשר הן ריקות כהפרת חובה, שכן אין חובה לעשות כן. כמו כן, מערכת הרוטציה של בית הספר לסידור הכיתות הספיקה, והמורים אינם נדרשים לפקח מקרוב על תהליך זה. יש לקחת בחשבון גם את האינטרס בעצמאות התלמידים ובמעשיות של הקצאת משאבים לפיקוח. מאחר שבית המשפט מוצא כי המערערים לא הפרו את חובת הזהירות שלהם, התביעה בגין רשלנות נדחית. החלטה זו מדגישה את חומרת חובתם של מוסדות החינוך לשמור על התלמידים שבטיפולם, אך גם מכירה בכך שאמצעי הבטיחות חייבים להיות סבירים ומאוזנים עם שיקולים אחרים. במקרה דנן, המשיב כבר קיבל פיצוי מחברת ביטוח, ובית המשפט סבור כי אין צורך בפיצוי נוסף. משכך, הערעור מתקבל, ופסק הדין מתבטל.