ע"פ 196/64

תקציר

המקרה סובב סביב מותם הטרגי של שני פעוטות שנחנקו בתוך מקרר ישן. המקרר היה שייך למשיב, מרדכי בש, שהניח אותו בחצר ביתו לאחר שהפסיק לעבוד. הילדים נכנסו למקרר תוך כדי משחק והדלת נסגרה מאחוריהם. מרדכי הואשם והורשע בבית משפט השלום בחיפה בגרימת מותם של הילדים מתוך רשלנות או פזיזות. עם זאת, בית המשפט המחוזי בחיפה זיכה אותו מכל אשמה. לאחר מכן ערער היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון נדרש להכריע האם הטרגדיה שפקדה את הילדים הייתה במסגרת הציפייה הסבירה של מרדכי. מאחר שמידת האחריות הפלילית שקולה למידת האחריות האזרחית בדיני הנזיקין, השתמש בית משפט השלום במבחני ההסתכלות הנהוגים בדיני הנזיקין. בית המשפט מצא כי מרדכי, ככל אדם סביר, יכול וצריך היה לצפות את הסכנה שבהשארת המקרר ללא השגחה בחצר. עם זאת, בית המשפט המחוזי זיכה את מרדכי, בקובעו כי לא ניתן לשלול אפשרות של מעשה זדון מצד שלישי וכי התביעה לא סיפקה ראיות מספיקות. בית המשפט העליון חלק על נימוקיו של בית המשפט המחוזי. הם הדגישו כי הנאשם אחראי למעשיו או מחדליו, גם אם מעשיו של צד שלישי תרמו אף הם לאירוע. עוד הבהיר בית המשפט כי הציפייה לסכנה היא שאלה משפטית, והציפייה הסבירה היא של אדם סביר, ולא ציפיותיו האישיות של הנאשם. בית המשפט העליון קבע כי אדם סביר היה צריך לצפות מראש את הסיכון שילדים ישחקו במקרר ואת הפוטנציאל שהדלת תיסגר, מה שיוביל לתוצאה טרגית. בכך קיבלו את ערעור היועץ המשפטי לממשלה, ביטלו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחזירו את פסק דינו של בית משפט השלום. עם זאת, הם הכירו בכך שלמרדכי לא הייתה כוונת זדון והחזירו את התיק לבית המשפט המחוזי לבחינה מחודשת של העונש שנגזר עליו.