ת"א 33888-11-12

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל (כיום רשות הפיתוח) תבע נתבע שחתם איתם על הסכם פיתוח בשנת 2004. בהסכם נקבע כי מטרת הקצאת הקרקע היא לבניית מבני תעשייה ומלאכה וכי הנתבעת לא תשתמש בקרקע לכל מטרה אחרת. עם זאת, הנאשם השתמש בקרקע למטרות מסחריות, לרבות הפעלת סופרמרקט, ללא אישור המינהל. רשות הפיתוח ביקשה מבית המשפט לפנות את הנתבע מהקרקע, להכריז על הסכם הפיתוח כבטל ולהוציא צו מניעה שימנע מהנתבע להשתמש בקרקע בעתיד. הנתבעים טענו כי ההסכם נועד לפיתוח בלבד וכי הקרקע הוחכרה לצד שלישי האחראי על קבלת הרישיונות. עוד טענו כי הקרקע שימשה מאוחר יותר לצורכי תעשייה, וכי הרשות התרשלה בכך שלא הפסיקה את השימוש המסחרי בקרקע קודם לכן. לאחר ששקל את טענות הצדדים ובחן את חומר הראיות, פסק השופט לטובת רשות הפיתוח. הם מצאו כי הנתבעת אכן הפרה את הסכם הפיתוח בכך שהשתמשה בקרקע למטרות מסחריות וכי טענות הנתבעים בדבר רשלנותה הנטענת של הרשות אינן מצדיקות הפרה זו. השופטת דחתה גם את טענת הנתבעים כי הייתה להם זכות קדימה לרכוש את הקרקע, שכן הנתבעים לא יכלו להאמין שהם הבעלים של הקרקע כאשר חתמו על הסכם פיתוח המכיר בבעלות הרשות. כמו כן, השופט נעתר לבקשת רשות הפיתוח לסעד פיצול, כלומר הסעד הכספי שביקשה הרשות יידון במשפט נפרד. בעקבות זאת הורה בית המשפט על פינוי הנתבעים מהקרקע, הכריז על הסכם הפיתוח כבטל והוציא צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים להשתמש בקרקע. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם את הוצאות רשות הפיתוח, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסך 8,000 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ומיום 12.8.2014.