ת"פ 152/08

תקציר

פסק הדין משרטט תמונה עגומה של התעללות ותקיפה שיטתית שביצעו בני זוג כלפי שנים-עשר ילדיהם במשך יותר מ-25 שנה. האם, שהייתה התוקפת העיקרית, הורשעה בסעיפים רבים של תקיפה בנסיבות מחמירות והתעללות בקטין, ואילו האב הורשע בכך שלא מנע את ההתעללות ולעיתים השתתף בה באופן פעיל. הילדים סבלו מהתעללות פיזית ונפשית, שכללה מכות, השפלות והזנחה. הפרעת האישיות של האם והפסיביות של האב נחשבו לנסיבות מקלות. שני ההורים הכחישו את הטענות וטענו כי לא היו מודעים להיקף ההתעללות. שבעה מהילדים העידו והביעו קושי להעיד נגד הוריהם אך בסופו של דבר ציינו כי מעשיה של האם נבעו מקשיים נפשיים וביקשו להקל בעונשם. בית המשפט, תוך הכרה בחומרת העבירות, איזן בין שיקולים שונים – גמול, הרתעה, מניעה ושיקום – והטיל על ההורים עונשים שונים, תוך התחשבות בתפקידיהם ונסיבותיהם האישיות. על האם נגזרו ארבע שנות מאסר, ואילו על האב נגזרו שישה חודשי מאסר, עם מאסר על תנאי נוסף ומאסר על תנאי לשני ההורים. פסק הדין הדגיש את מורכבות גזר הדין ואת הצורך לשקול גורמים רבים, וכתוצאה מכך מדובר בהכרעה השואפת לאזן בין צדק לרחמים במקרה טרגי של התעללות הורית ממושכת.