ת"א 11504-06-20

תקציר

התובעת ובתה של הנתבעת היו בעלות משותפת על בניין בחיפה בעקבות הסכם שותפות משנת 2007 שכלל סעיף "קנה אותי - קנה אותך". סעיף זה העניק לכל אחד מהצדדים את הזכות לקנות את חלקו של הצד השני אם קיבל הצעת רכישה. בשנת 2015 הציעה התובעת לרכוש את חלקה של הבת תמורת 900,000 ₪, אך היא הגיבה במימוש זכותה לרכוש את חלקו באותו מחיר. לאחר מכן ניסה התובע לפסול את הצעתו בטענה שמדובר בטעות ואף הציג מסמך פיקטיבי משנת 2011, חתום לכאורה על ידי הבת, שהיה משנה את סעיף "קנה אותי - קנה אותך". הבת הביאה את התובע לבית המשפט על מנת שיאכוף את המכירה ובית המשפט פסק לטובתה וחייב את התובע למכור לה את חלקו במחיר המקורי. התביעה הנוכחית, שהוגשה על ידי התובע נגד הנתבע, מבקשת להטיל על הנתבע אחריות לנזקיו של התובע כתוצאה ממכירת חלקו, אשר לטענתו התרחשה במחיר נמוך מערכו בפועל. התובע טוען כי הסתמך על מצג השווא של הנתבע לפיו הוא מוסמך לחתום בשם הבת על המסמך הפיקטיבי. הנתבע ביקש לדחות את התביעה, בטענה שהיא חוסה תחת פסיקת בית המשפט הקודמת. בית המשפט הסכים וקבע כי טענות התובע הן ניסיון להתדיין מחדש באותן סוגיות ולסתור את פסק הדין הקודם. פסק הדין כבר קבע כי המסמך זויף בדיעבד לאחר שהבת מימשה את זכויותיה, וכי לנתבע אין סמכות לחתום בשם הבת. לפיכך, טענת התובע כי הסתמך על מצגי הנתבע בעת משלוח ההצעה המקורית לא נתמכה וסותרת את הפסיקה הקודמת. משכך, גם הטענה הנוכחית, שהתבססה על הסתמכות נטענת זו, לא נתמכה ולא יכלה להוביל לסעדים המבוקשים. יתר על כן, מאחר שהתובע לא תבע פיצויים לא ממוניים בהודעתו, והכנת המסמך הייתה מעשה של חוסר תום לב, לא ראה בית המשפט הצדקה לאפשר תיקון כתב התביעה. בסופו של דבר פסק בית המשפט לטובת הנתבע, דחה את התביעה והורה לתובע לכסות את הוצאותיו המשפטיות של הנתבע בסכום מוגבל של 7,500 ₪.