ע"פ 2189/23

תקציר

הערעור נדחה על ידי ערכאת הערעור, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור הדגישה את חוסר רצונה להתערב בממצאים העובדתיים ובהערכות המהימנות של בית המשפט הפרוצדורלי, בפרט במקרים של עבירות מין. בית המשפט מצא כי בית המשפט המחוזי בחן בזהירות את הראיות והעדויות, ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי המערער ביצע את המעשים המיוחסים לו. עדותה של הקורבן הוגדרה כמפורטת ואמינה, ואוששה בעדויות קרובי משפחתה, שהדגישו גם את מצבה הנפשי כשחשפה את העבירות. בית המשפט דחה את טענות המערער בדבר זיוף כוזב ואת טענותיו בדבר כשלים פרוצדורליים, כגון שיהוי בחקירה ואי זימון עדים מסוימים. טענות אלה הוצגו מאוחר מדי או חסרות שחר. זאת ועוד, בית המשפט התייחס לערעורו של המערער על אורך העונש וגובה הפיצוי, וקבע כי אין סטייה קיצונית מתקדימים משפטיים מבוססים המצדיקים התערבות. בית המשפט מתח ביקורת על העיכוב בחקירה ובהליך התביעה, אך הכיר בגורמים המקלים ששקל בית המשפט המחוזי בגזר הדין. הדו"ח הדגיש את הצורך החברתי בענישה מחמירה כדי להיאבק בעבירות מין בקטינים, במיוחד במסגרת משפחתית. בסופו של דבר, הערעור אישר את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר, וציין כי בעוד שהעונש שהוטל נחשב מקל בהתחשב בחומרת העבירות, אין עילה המצדיקה שינוי בעונש. פסק הדין הדגיש את הנזק הנפשי והנפשי המשמעותי שנגרם לנפגעת וקיווה שהפתרון המשפטי יסייע בהחלמתה.