תא"ק 22433-04-15

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לביטול פסק דין ברירת מחדל שניתן שלא בנוכחות הנתבע. הבקשה הוגשה מחוץ למגבלת 30 הימים, ולכן על המבקש להוכיח סיבה מיוחדת לעיכוב. במקרה זה טען המבקש כי אי קבלת מלוא התמורה ותקופת ההתיישנות מצדיקים את ההארכה. בית המשפט מצא זאת כסיבה מיוחדת והסכים להאריך את המועד. לאחר מכן, בית המשפט שקל האם יש לבטל את פסק הדין על יסוד חובת הצדק או על פי שיקול דעתו של בית המשפט. המבקשת טענה כי לא קיבלה את כתב התביעה, אך המשיב טען כי הוא נמסר. בית המשפט מצא כי המבקש לא הביא ראיות מספיקות לכך שכתב התביעה לא התקבל, ולכן אין סיבה לבטל את פסק הדין על יסוד מחדל צדק. לאחר מכן פנה בית המשפט לשאלה האם יש לבטל את פסק הדין לפי שיקול דעתו. היא שקלה את הסיבות לאי התייצבותו של הנתבע ואת סיכויי הצלחתו אם פסק הדין יבוטל. בית המשפט מצא כי אי התייצבותו של הנאשם אינה עולה כדי ביזיון בוטה וכי לנאשם עומדת הגנה ראויה לשבח הראויה לשמיעה, אם כי סיכויי ההצלחה אינם גבוהים. בשקלול גורמים אלה, החליט בית המשפט לבטל את פסק הדין, אך הטיל על הנתבע הוצאות בסך 5,000 שקל, שישולמו בתוך 30 יום. ככלל, הפיסקה המקיפה בפסק הדין היא שבית המשפט החליט לבטל את פסק הדין במעמד צד אחד, אך על הנתבע לשלם את הוצאות המשפט של התובע, אשר נראות כתוצאה מביטול פסק הדין. פסקה זו לוכדת את עיקרי הדיון וההחלטה של בית המשפט במקרה הספציפי הזה.