בג"צ 339/13

תקציר

פסק הדין עוסק בשאלה מורכבת במשפט העבודה הנוגעת לסיווגן של תאונות במהלך אירועים המאורגנים על ידי המעסיק כתאונת עבודה, בפרט במקרים של נסיעות לחו"ל. למרות ההיסוס בשל היעדר ראיות ממשיות לכך שהחופשה כללה פעילויות הקשורות לעבודה, בחן בית המשפט את האפשרות על פי המבחן הדו-שלבי שפותח בפרשת אילוז. מבחן זה בוחן האם אירועים נחשבים קשורים לעבודה על ידי בחינת הרלוונטיות שלהם לאינטרסים של המעסיק ווידוא שהפעילות הספציפית שבמהלכה אירעה הפגיעה הייתה חלק בלתי נפרד מהאירוע. במקרה דנן, התאונה אירעה במהלך נסיעה בטרקטורון שביצע המשיב בטיול נופש. השופטים חיות, נאור ודנציגר ציינו כי למרות שהנסיעה מומנה על ידי המעסיק, אין בה פעילויות מובנות הקושרות אותה לעבודה. הפעילות שבמהלכה אירעה הפגיעה נמצאה כטיול פרטי, שאינו ממומן או מאורגן כפעילות עבודה משותפת. לפיכך, הוא לא עמד בקריטריונים כדי להיות מסווג כאירוע מקרי לעבודה. כתוצאה מכך, ביטל בית הדין את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה שהכיר בפגיעה כתאונת עבודה והותיר על כנו את החלטת בית הדין האזורי לעבודה לדחות את התביעה, תוך שהוא מדגיש כי עצם הגדרת החופשה כאירוע מגבש אינה מספיקה לסיווג תאונת עבודה ללא ראיות ממשיות לכוונה מקצועית או שיתופית.