רע"א 11250-01-22

תקציר

פסק הדין מעניק רשות ערעור על החלטת ביניים העוסקת בסמכות מהותית, אך בסופו של דבר דוחה את הערעור. סמכותם המהותית של בתי משפט השלום מעוגנת בסעיף 51 לחוק בתי המשפט, כאשר עניינים העולים על 2,500,000 ₪ מצויים בסמכותו של בית המשפט המחוזי. לבית משפט השלום סמכות לדון בתביעות כספיות עד לסכום הנ"ל ובתביעות הקשורות להחזקה או שימוש במקרקעין. עם זאת, תביעות הנוגעות לחכירה לדורות וענייני מקרקעין אחרים פטורות. הערכאה המתאימה ל"תביעות בדבר חכירה לדורות" היא בית המשפט המחוזי. מבחן הסעד מקנה לבית המשפט סמכות שיפוט, בהתבסס על הסעד המבוקש בכתב התביעה. אגב, בית משפט השלום רשאי לדון בעניינים שמחוץ לסמכותו רק אם הם מתעוררים בדרך אגב ונחוצים להכרעה בתובענה בתחומו. במקרה הנוכחי, שאלת הבעלות יכולה להיחשב כאגבית, ובכך נופלת לסמכותו של בית משפט השלום. זאת ועוד, אין בערעור כדי להצדיק התערבות בהחלטת בית משפט קמא בדבר היעדר עילת תביעה, שכן מדובר בהגשת ראיות חדשות ללא רשות. טענת ההתיישנות, אף שהיא מוצגת בעמימות בבית משפט קמא, נבחנת אף היא ונמצאה מוקדמת בשלב זה. אשר על כן, הערעור נדחה, והמבקש חויב בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.