עב"ל 52081-05-10

תקציר

לאחר עיון מעמיק בחומרי התיק ובטיעוני הצדדים, אישר בית המשפט קמא את פסק דינו של בית משפט קמא ודחה את הערעור לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"א-1991. בית המשפט שקל מספר נקודות חשובות, כאשר מומחה סבר כי בעוד שלמערער היו גורמי סיכון כמו לחץ דם גבוה וכולסטרול, הסיכוי להתרחשות אירוע כלילי משמעותי באותה שנה הוא אפסי כשלעצמו. עם זאת, צנתור לב הראה היצרות של 99% בעורק הכלילי הימני, ואוטם שריר הלב הופיע בחלק המתאים של הלב. המומחה קבע כי האוטם החל ב-7 באוגוסט 2007 עקב חסימת עורקים, ובדרך כלל, אם אירוע נפשי חריג גורם להתקף לב, הוא מתרחש במהלך האירוע או זמן קצר אחריו. למרות שאוטמים יכולים להתפתח בשלבים המקשרים אותם לאירועים אפילו בהפרש של ימים, הזמן שחלף במקרה זה הצביע על סבירות נמוכה לקשר סיבתי בין אירוע העבודה לאוטם. המומחה הבהיר כי מקרה זה אינו מתאים לתרחישי "אוטם מבוים". כדי להוכיח את האוטם כתאונת עבודה, היה על המערער להראות קשר סיבתי העולה על הסתברות של 50%, דבר שחוות דעת המומחה לא תמכה בו. בית המשפט הדגיש כי ספק בדבר הסיבתיות לטובת המערער אינו רלוונטי לעניין הקשר הסיבתי, הנוגע יותר לזיהוי אירוע חריג. חוות הדעת של המומחה לא הצליחה לבסס את הקשר הסיבתי הדרוש להחלת מבחן ה"ייחוס" המשפטי המוגדר בסטנדרט העיתוי, ולא בכימות. לפיכך, הערעור נדחה מבלי לפסוק הוצאות.