ת"פ 26846-01-21

תקציר

בסדר גמור, הנה ניתוח משפטי מקיף של גזר הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **ניתוח משפטי של גזר דין בת"פ 26846-01-21 מדינת ישראל נ' טורס** **מבוא** פסק דין זה, שניתן על ידי בית משפט השלום בתל אביב-יפו, עוסק בעניינו של הנאשם, יוסף טורס, אשר הורשע על בסיס הודאתו ועובדות כתב אישום מתוקן, בשתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. גזר הדין מפרט את השתלשלות ההליך, את תסקירי שירות המבחן, את חוות דעת הממונה על עבודות השירות, את טענות הצדדים, וכן את הדיון וההכרעה ביחס לעונש הראוי. **עקרונות משפטיים מרכזיים** 1. **עקרון ההלימה (Proportionality):** בית המשפט מדגיש כי קביעת העונש נעשית לאור עקרון ההלימה, הדורש יחס הולם בין חומרת העבירה, מידת האשמה, וסוג ומידת העונש. לשם כך, נבחנים הערכים החברתיים שנפגעו, מדיניות הענישה הנהוגה, ונסיבות ביצוע העבירה, בהתאם לסעיף 113 לחוק העונשין. 2. **ערכים מוגנים וחומרת הפגיעה:** בית המשפט מזהה את הערכים המוגנים שנפגעו במעשי הנאשם – ביטחון, כבוד, שלמות גוף, ושלוות נפש של המתלוננת. מודגשת הפגיעה בזכויות בסיסיות, הטלת אימה, ושימוש במילים מכוערות. בית המשפט מרחיב ומפנה לפסיקות בית המשפט העליון המדגישות את חומרתן המיוחדת של מעשי אלימות בתוך המשפחה, אשר פוגעים בשלום הציבור ובערכים היסודיים של החברה הישראלית, כגון פסיקותיו בעניין בלאל מרעי, נעם משה, פרץ וצמח. נקבע כי הפגיעה בערכים אלו במקרה הנדון היא **ברף הבינוני**. 3. **מדיניות הענישה במקרי איומים:** בית המשפט מנתח בהרחבה את מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים של עבירות איומים, תוך הפניה לשש דוגמאות מפסיקות קודמות (רע"פ 7561/23 פלוני, רע"פ 5608/23 יעקב דדון, רע"פ 637/21 מרדכי הרמן, עפ"ג (תל-אביב) 42238-08-20 קטייב, ת"פ 12454-04-23 מדינת ישראל נ' פטל, ת"פ (תל-אביב) 2254-10-20 מדינת ישראל נ' רודף שלום, ת"פ (תל אביב) 51327-01-19 מדינת ישראל נ' איס). ניתוח זה מאפשר קביעת **מתחם עונש הולם**, שנקבע במקרה זה כמתחיל ממאסר של מספר חודשים בפועל (ניתן לרצות בעבודות שירות) ועד 15 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית ופיצוי למתלוננת. 4. **חריגה ממתחם העונש ההולם – שיקולי שיקום (סעיף 40ד(א) לחוק העונשין):** בית המשפט בוחן את האפשרות לחרוג ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום, תוך שהוא מדגיש כי יש להשתמש בסעיף זה במשורה ורק כאשר השיקום ממשי או סיכוייו ממשיים. בית המשפט מפנה לפסיקות בנושא (ע"פ 7757/21 מרזוקי, ע"פ 637/21 אחמד אבו תנהא) ומדגיש כי חומרת העבירה ונסיבותיה נלקחות בחשבון לצד שיקולי השיקום, וכי שיקולי הגמול וההרתעה אינם זניחים. במקרה זה, בית המשפט בחן את עתירת ההגנה לשיקום, אך מצא כי למרות ניסיון הטיפול, הנאשם נעדר מוטיבציה משמעותית לשינוי, מתמודד עם התמכרות פעילה, וקיים סיכון להישנות התנהגות אלימה. בנוסף, העובדה שלא נפתחו תיקים חדשים, על אף חשיבותה, אינה מספיקה לבדה כדי לאפשר חריגה ממתחם העונש. לפיכך, **לא נמצאה הצדקה לחריגה ממתחם העונש מטעמי שיקום**. 5. **עונש ראוי ונסיבותיו:** לאחר קביעת המתחם, בית המשפט קובע את העונש הספציפי. נלקחים בחשבון גיל הנאשם (29), היותו רווק ואב לשני ילדים, הודאתו (אם כי עם קושי בלקיחת אחריות מלאה), חלוף הזמן (שרובו מיוחס לנאשם עקב אי-התייצבותו), שלוש הרשעות קודמות (בעיקר בעבירות רכוש וסמים), ניסיון טיפול כושל, והעובדה שהוא והמתלוננת ממשיכים לנהל חיים משותפים. לאור כל אלו, הנאשם ממוקם **ברף האמצעי של תחתית המתחם**, דהיינו מאסר שאותו ניתן היה לרצות בעבודות שירות. אולם, עקב אי-התייצבותו החוזרת ונשנית של הנאשם לממונה על עבודות השירות ולבית המשפט, **הומרה האפשרות לרצות את העונש בעבודות שירות למאסר בפועל**. **חידושים משפטיים ודגשים** 1. **הדגשת הקשר בין אלימות במשפחה ל"שלום הציבור":** הפסיקה בעניין אלימות במשפחה נתפסת כבעלת חומרה מיוחדת, לא רק בשל הפגיעה באדם הפרטי, אלא גם בשל הפגיעה בשלום הציבור ובערכים היסודיים של החברה. הדבר מדגיש את המחויבות המשפטית למיגור תופעה זו. 2. **מגבלות שיקול הדעת בעבודות שירות:** בית המשפט מרחיב בעניין "פריווילגיה שיפוטית" של ריצוי מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות. הוא מפנה לפסיקות עדכניות (רע"ב 22\7734 כהן, רע"ב 23\1384 אמיר ענבאוי, רע"פ 14867-07-25 ורשויאר) המדגישות כי האפשרות נתונה לשיקול דעת השופט, וכי בית המשפט אינו חייב לבחון אותה. הדבר רלוונטי במיוחד במקרים של נאשמים שאינם משתפים פעולה עם ההליכים המשפטיים. 3. **ההשלכות של אי-שיתוף פעולה עם שירות המבחן והממונה על עבודות שירות:** התנהלותו של הנאשם, שכללה אי-התייצבות חוזרת ונשנית, הובילה בסופו של דבר למאסר בפועל, במקום עבודות שירות, למרות שבמקרים אחרים התנהלות דומה הייתה מאפשרת זאת. הדבר מלמד על כך ששיתוף פעולה עם מערכת המשפט והגורמים הטיפוליים הוא תנאי מהותי לקבלת "פריווילגיות" שיקומיות. 4. **פיצוי למתלוננת בהקשר של מערכת יחסים משותפת:** בית המשפט נמנע מהטלת פיצוי כספי למתלוננת, תוך נימוק כי בני הזוג מנהלים חיים משותפים. הדבר עשוי להצביע על גישה משפטית המנסה להימנע מהעמקת סכסוך או גרימת קושי כלכלי נוסף לזוג, כאשר קיימת פוטנציאל לשיפור היחסים או המשך חיים משותפים, אם כי זו החלטה פרטנית לנסיבות. 5. **ניתוח תסקירי שירות המבחן לאורך זמן:** גזר הדין מציג תמונה מורכבת של התפתחות מצבו של הנאשם לאורך מספר תסקירי שירות מבחן, ממועד ההרשעה ועד למתן גזר הדין. ההתפתחות כוללת תקופות של ניסיונות שיקום, אך גם חזרה לשימוש בסמים ואי-התמדה טיפולית. ניתוח זה חיוני לקביעת הסיכון להישנות וההתאמה לשיקום. **סיכום** גזר דין זה משקף יישום של עקרונות משפטיים יסודיים בדיני עונשין, תוך התייחסות מקיפה לנסיבות המקרה הספציפי, למדיניות הענישה הרווחת, ולשיקולי שיקום. הוא מדגיש את חומרתן של עבירות אלימות, בפרט במשפחה, ומבהיר את החשיבות של שיתוף פעולה מצד הנאשם עם מערכת המשפט והגורמים הטיפוליים. הדרישה לאיזון בין חומרת העבירה לבין שיקולי שיקום, וההבנה כי שיקולי שיקום אינם תמיד גוברים על שיקולי גמול והרתעה, באים לידי ביטוי ברור בקביעת העונש הסופי.