ע"פ 7230/96

תקציר

הפרשה עסקה בעובד מוסד לשעבר שהורשע בבית משפט בוונצואלה בניסיון להבריח קוקאין במסווה של דואר דיפלומטי וריצה שם עונש מאסר. עם שובו לישראל הוא נשפט בגין עבירות סמים וזיוף מסמכים על פי החוק הישראלי. הנאשם טען כי בית המשפט הישראלי נעדר סמכות בעקבות הרשעתו בוונצואלה, אך בית המשפט המחוזי דחה טענה זו והרשיע אותו, מה שהוביל לערעור. בית המשפט העליון קבע כי לבית המשפט הישראלי סמכות מכוח סעיף 5 לחוק העונשין, המאפשר החלה יזומה של הדין הישראלי על מעשים המתבצעים בחו"ל ופוגעים במדינה או נועדו לפגוע בה. נקבע כי מעשיו של הנאשם עמדו בדרישות סעיף 5(א), וכי הוראת סעיף 5(א) אינה מוגבלת לעבירות הפוגעות במדינה מטבען. בנוסף, קבע בית המשפט כי הרשעתו הקודמת של הנאשם בוונצואלה אינה מונעת את העמדתו לדין בישראל לפי סעיף 10(ד) לחוק העונשין, המאפשר העמדה לדין גם לאחר הרשעה זרה, וכי הוראות פקודת הסמים המסוכנים אינן סותרות את סעיף 5. לבסוף, בית המשפט הפחית את עונשו של הנאשם בשל נסיבות מקלות, כולל עונשו הקודם בוונצואלה, והורה על תקופת מאסר של חמש שנים, עם שנתיים וחצי מאסר בפועל והיתר על תנאי.