ת"א 33367-01-18

תקציר

קביעתו של השופט היא שהדירות נמסרו באיחור, והנאשם אחראי לעיכוב. השופטת בחנה את הסיבות לשיהוי שהציגה הנתבעת ומצאה כי אף אחת מהן לא היוותה סיבה מספקת להסיר את אחריות הנתבע כלפי רוכשי הדירות. השופט בחן גם את תקופת האיחור הספציפית לכל דירה וקבע את מספר חודשי האיחור המדויק לכל דירה. לאחר מכן, חישב השופט את הפיצוי שישולם לכל בעל דירה, על בסיס דמי השכירות החודשיים כפול מספר חודשי האיחור, על פי החוק. בנוסף, פסק השופט פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש לשתי משפחות. השופט פסק גם בתביעה שכנגד שהגיש הנתבע נגד חלק מהתובעים ודחה אותה, שכן הנתבע לא הוכיח כל נזק. השופטת הורתה לנתבעת לשלם לתובעים שכר טרחת עורך דין, שנקבע על 20% מסך הפיצוי שנפסק לכל תובע, בתוספת מע"מ, והוצאותיו. עוד קבעה השופטת כי על העירייה, האדריכלים והמהנדסים, שהוגשו להם הודעות צד ג', לשפות את הנתבעת בדרגות שונות, על בסיס חלקם באחריות לעיכוב. העירייה חויבה לשלם לנתבע סכום מתון בהוצאות משפט. באשר להודעות לצדדים שלישיים - האדריכלים והמהנדסים, קבעה השופטת כי על כל צד לשאת בהוצאותיו.