עמ"ש 26211-07-23

תקציר

הערעור מתייחס לפסיקה לפיה אמו של ילד משלמת פיצויים לאב בגין הסתרת לידת בנם, וטקס ברית המילה שלו. האב ערער על סכום הפיצוי שנפסק, שנקבע על 35,000 ₪. ערכאת הערעור נמנעת ככלל מלהתערב בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות, ובהינתן שקילתו המעמיקה של בית משפט קמא את הראיות והטענות, התקבלו קביעותיו העובדתיות של פסק הדין. בית משפט קמא קבע את סכום הפיצוי בדרך של אומדן, בהתייחסו לחוק איסור לשון הרע המגביל את סכום הפיצוי ל-50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק, ובהתחשב בקשר ההורי המתמשך בין הצדדים. עם זאת, מאחר שבית משפט קמא מצא כי מעשיה של האם היו מכוונים וזדוניים, קבעו שופטי הערעור כי יש להכפיל את הפיצוי, בהתאם להוראת כוונת זדון שבחוק איסור לשון הרע. לפיכך, ערעורו של האב התקבל, וסכום הפיצוי הוגדל ל-70,000 ₪. השופטת אספרנסה אלון הסכימה עם תוצאה זו, אך חלקה על נימוקיה, וסברה כי חוק איסור לשון הרע אינו נקודת התייחסות ראויה, בהתחשב בתכליותיו הייחודיות של החוק. תחת זאת, היא סברה כי פיצויים עונשיים ראויים יותר במקרה זה, אך בסופו של דבר נדחתה לשיקול דעתו של בית משפט קמא שלא לפסוק אותם. השופטת חננאל שרעבי הסכימה עם פסק דינה של השופטת נאמן, אך סייגה את פסק הדין בשאלה האם ניתן להשוות פיצויים בגין נזיקין לפיצויי לשון הרע סטטוטוריים. הערעור התקבל, וסכום הפיצוי נקבע על 70,000 ש"ח, בצירוף 10,000 ש"ח הוצאות למערערת.