ת"צ 39766-12-20

תקציר

בית המשפט דחה את הבקשה לתביעה ייצוגית נגד עיריית ירושלים, שהואשמה באי הקפדה על תקנות המחייבות שינויי נגישות במבני ציבור לאנשים עם מוגבלות. בתחילה הואשמה העירייה בכך שלא עמדה במועדים להתאמות נגישות הקבועים בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. עם זאת, תיקון מס' 19 לחוק, שנכנס לתוקף מיום 15.11.2021, האריך מועדים אלה, ויצר מחלוקת לגבי תחולתו הרטרואקטיבית של תיקון זה. המבקשת, המתניידת בכיסא גלגלים, טענה כי היעדר הנגישות פוגע בזכויותיה, מה שהוביל אותה לתבוע פיצויים וסעד של צו מניעה. עם זאת, העירייה טענה כי התיקון מבטל בדיעבד את המועדים הקודמים ופוסל תביעות המבוססות עליהם. בית המשפט צידד בעירייה, והגיע למסקנה כי התיקון נועד להקל על אי עמידה בעבר, להחליף מועדים קודמים בחדשים ולעודד שיפורים הדרגתיים בנגישות. בית המשפט לא מצא סיכוי סביר להצלחת תובענה ייצוגית במועדים הקודמים, שכן הם כבר לא היו ניתנים לאכיפה. היא הכירה במטרה של התיקון להתאים את עצמו לקשיים המעשיים של הרשויות המקומיות לעמוד בלוחות הזמנים המקוריים. למרות טענות המבקש לאפליה ולפגיעה בזכויות, פסק הדין הכיר במאמצי העירייה לציית והדגיש את כוונת המחוקק על פני חובות העבר. לפיכך, הבקשה נדחתה ללא הוצאות, נוכח העניין הציבורי ועיתוי הגשתה טרם חקיקת התיקון.