ע"א 777/82

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך בין שוכרים למשכירים על החזקה בדירה. השוכרים טענו כי למשיבה, שהייתה בתו של דייר לשעבר, אין זכות חוקית בדירה, ולחילופין איבדה כל זכות שהייתה לה בכך שלא שילמה דמי שכירות. המשיבה טענה כי היא מוגנת על ידי חוק הגנת הדייר ובעלת זכות בדירה מכוח השכירות של אביה, ששכר את המקום לפני מותו. בית המשפט קמא דחה את טענות הדיירים, והוביל לערעור מצדם. המערערים ניסו לפנות את המשיבה בטענה שהיא מסיגת גבול והפסיקה לשלם דמי שכירות. עם זאת, השופטים דחו פה אחד את הערעור ואישרו את החלטת בית המשפט קמא. בית המשפט קבע כי המשיבה הוכיחה די הצורך את זכותה בדירה לפי סעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר, שכן התגוררה עם אביה בדירה למעלה מחצי שנה לפני מותו, ואין ראיות המצביעות על כך שהיה לה בית מגורים אחר. יתר על כן, השופטים הסכימו כי כאשר משכיר מסרב לקבל דמי שכירות, השוכר אינו מחויב עוד להציע אותם אלא אם המשכיר מראה בבירור את נכונותו לקבל את דמי השכירות. השופטים דנו גם בנטל הראיה והשכנוע, והסכימו כי המשיב עמד בדרישות וכי המערערים טעו בכך שלא הציגו ראיות משלהם. פסק הדין חיזק אפוא את זכויות הדיירות המוגנת של המשיב ודחה את תביעות המערערים לפינוי. המערערים חויבו לשלם למשיב הוצאות בסך 30,000 ₪ בצירוף מע"מ.