ע"א 6415-02-17

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על בעלות על חלקת אדמה בכפר סאג'ור. המשיב, יורש אשתו ואחותו המנוחה, רכש את הקרקע המדוברת בשנת 1980, אך היא מעולם לא נרשמה על שם המנוח. בשנת 2008 הגיש המשיב תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד מספר נתבעים, לרבות המערערים, בטענה כי הוא הבעלים החוקי של הקרקע ויש לרשום אותו ככזה. בינתיים, רכשו המערערים את הקרקע על סמך ייפוי כוח מזויף, וכן הגישו תביעה נגד המשיב בבית משפט השלום בקריות בשנת 2015, בטענה כי המשיב ביצע עוולת רשלנות בכך שלא רשם את הקרקע על שמו ולא דיווח על הרכישה לרשויות המס. בית משפט השלום דחה את תביעת המערערים, והוביל אותם לערער לבית המשפט המחוזי. שופט בית המשפט המחוזי קבע כי רכישת המערערים התבססה על ייפוי כוח מזויף, ולפיכך הורה לרשם המקרקעין לבטל את רישום הנכס על שם המערערים. תביעת המשיב בבית המשפט המחוזי התקבלה, אפוא. לאחר מכן ערערו המערערים לבית המשפט העליון, אשר נדחה. השאלה המרכזית במקרה דנן היא האם היה מקום לדחות על הסף את תביעת המערערים בבית משפט השלום. בית המשפט מגיע למסקנה כי לא הייתה סיבה לעשות כן. פסק דינו של בית המשפט המחוזי יוצר מכשול משפטי המכונה "השתק חברה", אך רק בעניינים שהיו מהותיים לשיקול דעתו, ובמקרה זה היה הקביעה כי רכישתם של המערערים התבססה על ייפוי כוח מזויף. השאלה אם ידעו המערערים על בעלותו החוקית של המשיב טרם רכישתם לא היוותה גורם מכריע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולפיכך אינה מהווה מכשול משפטי. שגה בית משפט השלום כשדחה את התביעה בנימוקים אלה. לפיכך, החלטת בית המשפט המחוזי לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית משפט השלום מתקבלת. המשיב מחויב לשלם למערערים 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, והפיקדון ששילמו המערערים יוחזר להם.