סע"ש 62523-10-15

תקציר

פסק הדין מתאר דחיית תביעה נגד משרד נתבע זר מחמת התיישנות. התביעה נובעת מהפחתת שכר שהתרחשה בשנת 1998, ולכן התביעה, שהוגשה כמעט שני עשורים לאחר מכן, נחשבת מיושנת. התובעת טענה כי אופי עבודתה השתנה עם הזמן וחרג מהגדרת תפקידה, ולכן יש להיות זכאית לשכר גבוה יותר. עם זאת, השופט קבע כי עילת התביעה קמה מההסכם משנת 1998 ולא חודשה מדי חודש. השופטת התייחסה גם לסוגיית השיהוי, ושומרת לעצמה את הזכות לנאשם להעלות את הטיעון תוך כדי התפתחות ההליך. בהמשך לחוסר העילה, השופטת הכירה בטענותיה החדשות של התובעת המבוססות על הסכם קיבוצי שפורסם ברשומות. הנתבעת טענה מנגד כי התובעת לא הצליחה להוכיח כיצד ההסכם חל על מצבה, במיוחד לאור העובדה ששינוי תפקידה היה קבוע ולא זמני. השופט צידד בתובע וקבע כי פירוש סעיפי ההסכם הזר הוא עניין לשלב בירור העובדות. כמו כן, השופט לא קיבל את טענות הנתבע בדבר חוק בית המשפט והכרה בפסקי חוץ, כמו גם שימוש לרעה בהליכים שיפוטיים. השופטת ציינה כי פסק הדין הקודם של בית המשפט הספרדי, אליו התייחסה הנתבעת, עסק בפרק זמן שונה ונעדר פירוט בטענות הספציפיות הנוגעות לסוג העבודה שביצע התובע. לפיכך, היא לא הייתה חד משמעית דיה כדי להצדיק את דחיית התביעה הנוכחית. לבסוף, התייחס השופט לסוגיית הסמכות המקומית, והכיר במורכבות של קביעת סמכות שיפוט בהיעדר הודאת הנתבע. השופט הציע כי ספרד עשויה להיות הפורום המתאים יותר, בהתחשב בסעיף השיפוט בהסכם העבודה ובנכונותו של התובע להתדיין שם. עם זאת, השופט ציין גם כי החלטה על סמכות שיפוט צריכה לשקול את ההליכים הקודמים בספרד, ולקבוע מועד אחרון לתובע להגיש מסמכים קשורים. פסק הדין נחתם בקביעת תזכורת לצדדים להשלים את טיעוניהם בעניין.