רע"א 5156/18

תקציר

פסק הדין של בית המשפט דן בערעור על החלטת בית משפט לפירוק להעביר פיקדון מקופת בית הדין הארצי לעבודה לקרן הפירוק של החברה. השאלה העיקרית היא האם יש לראות בפיקדון חלק מנכסי החברה בפירוק או להגן על המבקש שזכה בעבר בפסק דין נגד החברה. בית המשפט בוחן את מעמדם המשפטי של פיקדונות, ומבחין בין נכסים שהם חלק ממסת הפירוק לבין נכסים המוחזקים בנאמנות למטרות ספציפיות, כגון הבטחת ביצוע פסק דין. בית המשפט מוצא כי הפיקדון משרת מטרת נאמנות ולא רכוש צדדי, ותומך במעמד הנושה המובטח של המבקש, שכן הפיקדון נועד להבטיח פירעון ללא קשר למצבה הכלכלי של החברה. פסק הדין קובע בסופו של דבר כי כספים אלה אינם חלק מנכסי פירוק החברה ויש להגן עליהם עבור המערערת. ההשלכות המעשיות כוללות היעדר צורך מיידי בהגשת תביעת חוב בפירוק ומדגישות את גבולות החלת כללי הפירוק על נכסים שאינם חלק ממסת החברה. על המנהל המיוחד להודיע בתוך 30 יום אם להמשיך בערר; אחרת, הפיקדון מיטיב עם המבקש. קיימת מחלוקת בולטת בין השופטים בשאלה האם המבקש זכאי להיות נושה מובטח בלבד, אך אין בכך כדי לשנות את התוצאה, המתיישבת עם החלטתו של השופט גרוסקופף.