רע"פ 4862/10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין מתוקן בתיק של החזקת סמים והפרעה לשוטר. פסק הדין המקורי, שניתן על ידי בית משפט השלום בירושלים, הרשיע את הנאשם בהחזקת סמים לכל דבר שאינו לשימוש עצמי, וגזר עליו עשרים חודשי מאסר בפועל לצד שישה חודשי מאסר על תנאי. הנאשם ערער על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בטענה כי הודאתו ניתנה תחת הרושם כי יופנה לטיפול בשירות מבחן וכי העונש מוגזם. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקובעו כי הנאשם לא ניסה לחזור בו מהודאתו בשלב גזר הדין וכי כמות הסמים שהייתה ברשותו הובילה לחזקת שימוש שאינו אישי. כמו כן, בית המשפט המחוזי הפחית את עונש המאסר לשישה עשר חודשים והורה על ריצוי המאסר המותנה ברצף, אך אישר את יתר פסק דינו של בית משפט השלום. לאחר מכן הגיש הנאשם בקשה למתן רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר, אשר נדחתה בשל היעדר כל עניין משפטי או ציבורי מעבר למקרה הפרטני והיעדר חריגות חריגות ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה. עוד הודגש בפסק הדין כי הודאת הנאשם, בהיותה במסגרת הסדר טיעון, צריכה לעמוד אלא אם התקיימו נסיבות חריגות, שלא התקיימו במקרה זה. דחייה זו של בקשת רשות הערעור מסיימת למעשה את העניין, ומותירה את העונש המתוקן על כנו.