ת"א 21990-05-15

תקציר

פסק הדין מתאר את האירועים שהובילו למותה של י.ש., עובדת מחלבה בקיבוץ יטבתה, ואת ההליכים המשפטיים שפתחה אלמנתו של י.ש. נגד המחלבה בגין רשלנות. המחלוקת המרכזית היא האם רשלנותה הנטענת של המחלבה גרמה למותו של י.ש. או יכלה להציל את חייו. י.ש. נפטר לאחר שהלך לשירותים במהלך העבודה, וסיבת המוות נקבעה כהפרעת קצב חדרית קטלנית. טענת התובעים נסובה סביב הרעיון כי המחלבה הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי י.ש. בבחינת חומר הראיות מצא בית המשפט סתירות ואי דיוקים בעדויות, אשר יוחסו לזמן שחלף מאז האירוע ולאופיו הטראומטי של האירוע. נקבע כי י.ש. חש ברע במהלך עבודתו וייתכן שהקיא, אך השתלשלות האירועים והעיתוי היו שנויים במחלוקת. התובעים טענו כי המחלבה הייתה צריכה להצטייד במכשיר החייאה ולפעול על פי נהלים מסוימים, לרבות שליחת י.ש. לטיפול רפואי מיד לאחר שחלה. עם זאת, בית המשפט מצא כי חוות הדעת של המומחים לא תמכו בטענות התובעים, מה שמצביע על כך שסביר להניח שהתוצאה לא הייתה משתנה גם עם הימצאותו של מכשיר או נהלים שונים. עוד טענו התובעים כי י.ש. ביקש לעזוב את עבודתו בשל מחלתו אך נדחה, טענה שבית הדין דחה על סמך עדויות סותרות. באשר לזמן שלקח למצוא את י.ש., קיבל בית המשפט כי משך החיפוש אינו בלתי סביר ואינו פוגע בסיכויים להציל את חייו של י.ש., במיוחד לאור חוות דעתו של המומחה כי סיכויי ההישרדות נמוכים בכל מקרה. עוד טענו התובעים כי הנתבעים העלימו ראיות וגרמו לנזק ראייתי, אך בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי התובעים יכלו לבקש את הראיות מוקדם יותר. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת הנתבעים, ולא מצא כל רשלנות או קשר סיבתי בין מעשיה (או מחדליה) של המחלבה לבין מותה של י.ש. התביעה נדחתה, והתובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורכי דין בסך 15,000 ₪, למרות דרישת הנתבעים להוצאות גבוהות יותר בשל טענות חסרות הבסיס לכאורה של התובעים והתנהלותם הפוגענית.