ת"א 7006-03-10

תקציר

התובעת, שהייתה ידועה בציבור של אדם שנפטר, תבעה את הבנק שהעניק למנוח הלוואה לרכישת דירה. התובעת טענה כי הבנק היה צריך לדעת על קיומה ולוודא כי ההלוואה מבוטחת בביטוח החיים של המנוחה. הבנק טען כי לא ידע על התובעת וכי אינו מחויב לברר אודותיה. השופטת הסכימה עם עמדת הבנק וקבעה כי הבנק לא ידע על קיומה של התובעת בעת מתן ההלוואה וכי אין לו כל מחויבות כלפיה, שכן היא הייתה "יורשת פוטנציאלית" ללא זכויות מהותיות במהלך חייו של המנוח. יתר על כן, השופטת הדגישה כי לבנק לא הייתה חובת זהירות כלפי התובעת, שכן לא היה סביר לצפות שהבנק יצפה נזק פוטנציאלי ליורשי לקוחותיו שבחרו שלא לבטח את חייהם בקשר עם ההלוואה. עוד ציין השופט כי המנוח ויתר ביודעין על ביטוח חיים וכי לבנק לא הייתה כל סיבה לצפות את מעשיו. בנוסף, הנהלים הפנימיים של הבנק, שלטענת התובע הופרו, נועדו להגן על האינטרסים של הבנק ולא מקנים לתובע עילת תביעה. בסופו של דבר נדחתה התביעה, והתובע חויב בתשלום שכר טרחת עורך הדין של הבנק.