רע"א 72790-05-19

תקציר

בפסק דין זה, בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, נדרש לבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום לדחות בקשה לסילוק תביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית. המבקשת (הנתבעת 1) טענה כי הסמכות העניינית נתונה לבית משפט לענייני משפחה, בעוד שהתובע (המשיב 1) טען כי הסמכות היא לבית משפט השלום. **רקע עובדתי:** התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר להשבת חוב הלוואה בסך 388,950 ש"ח. התובע הלווה כספים לנתבעים (המבקשת והמשיב 2) לצורך רכישת דירת מגורים. הנתבע 2 הוא גיסו של התובע, והיה נשוי למבקשת עד לגירושיהם. הסכם ההלוואה קבע כי החזר ההלוואה יתבצע במכירת הדירה, העברתה, הפסקת מגורים בה, או לפי דרישה בכתב. הסכם גירושין בין המבקשת לנתבע 2 קיבל תוקף של פסק דין, לפיו הדירה תועבר על שם המבקשת. התובע טען כי מכיוון שהדירה הועברה על שם המבקשת, התקיים התנאי להחזר ההלוואה. **הטענה המרכזית של המבקשת – היעדר סמכות עניינית:** המבקשת טענה כי בהתאם לסעיף 1(2)(ו) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), הסמכות העניינית נתונה לבית משפט לענייני משפחה. לטענתה, התובע הוא גיסו של הנתבע 2, ועל אף שהמבקשת והנתבע 2 גרושים, התובע נחשב "בן משפחה" לפי החוק. בנוסף, טענה המבקשת כי סוגיית ההלוואה נדונה בהסכם הגירושין שלה ושל הנתבע 2, אשר קיבל תוקף של פסק דין, ולכן קיימים השתק עילה והשתק פלוגתא. **החלטת בית משפט השלום:** בית משפט השלום דחה את הבקשה לסילוק על הסף וקבע כי יש לו סמכות עניינית לדון בתביעה. בית המשפט נימק זאת בכך שהמבקשת אינה נכללת בהגדרת "בן משפחה" לפי סעיף 1(2)(ו) לחוק, שכן ההגדרה שם מתייחסת לאח ואחות, ללא המילה "לשעבר", בניגוד להגדרת "בן זוג לשעבר" בסעיף 1(2)(א). **פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת אביגיל כהן):** בית המשפט המחוזי החליט ליתן רשות ערעור, לדון בו כבערעור, ולאחר מכן לדחות את הערעור לגופו. **ניתוח משפטי של בית המשפט המחוזי:** 1. **סמכות עניינית – עיקרון יסוד:** בית המשפט קבע כי שאלה הנוגעת לסמכות עניינית היא שאלה מהותית, ודחיית הדיון בה לשלב הערעור על פסק הדין הסופי עלולה להוביל להליך מיותר או שגוי. לפיכך, מצא לנכון לדון בה כבר בשלב זה. 2. **פרשנות חוק בתי המשפט לענייני משפחה – הגדרת "בן משפחה":** * **הוראות החוק:** בית המשפט ציין את הגדרת "בן משפחתו" בסעיף 1(2) לחוק, הכוללת (בין היתר): * (א) בן זוגו, לרבות בן זוגו לשעבר, ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג. * (ו) אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו. * **תנאי כפולים לסמכות:** בית המשפט הדגיש כי לצורך הקניית סמכות עניינית לבית משפט לענייני משפחה, יש צורך בשני תנאים מצטברים: (1) התביעה מוגשת על ידי אדם נגד בן משפחתו, ו-(2) עילת התביעה היא סכסוך בתוך המשפחה. * **יישום על המקרה:** * **הקשר בין התובע למבקשת:** בית המשפט קבע כי המבקשת היא בת זוג לשעבר של הנתבע 2, שהוא גיסו של התובע. * **סעיף 1(2)(ו):** בית המשפט קבע כי "גיסתו לשעבר של התובע" אינה נכללת בהגדרת "בן משפחתו" לפי סעיף 1(2)(ו) לחוק, המפרט "אחיו ואחיותיו". * **השוואה לסעיף 1(2)(א):** בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין ההגדרה בסעיף 1(2)(א) הכוללת מפורשות "בן זוג לשעבר", לבין ההגדרה בסעיף 1(2)(ו) שאינה כוללת "אח או אחות לשעבר". פרשנות זו מרמזת כי בית המשפט נמנע מהרחבה של ההגדרה מעבר לאמור במפורש בחוק. * **היעדר קשר "בן משפחה" מהותי:** בית המשפט הפנה לפסיקה (רע"א 5462/14 ימימה ברזילי נ' יאיר (גייסון) ברזילי ואיתן ברזילי) שקבעה כי אח של בעלה לשעבר של המבקשת אינו "בן משפחה", וכי תביעה להחזר הלוואה במקרה דומה אינה "סכסוך בתוך המשפחה" מבחינה מהותית. * **סיכומו של דבר:** לאור ההבחנה הפרשנית והיעדר התאמה מפורשת להגדרות בחוק, נקבע כי המבקשת אינה נחשבת "בן משפחה" של התובע לצורך הקניית סמכות לבית משפט לענייני משפחה. לפיכך, קיימת סמכות עניינית לבית משפט השלום. 3. **טענות נוספות (השתק עילה והשתק פלוגתא):** בית המשפט ציין כי אינו נדרש לטענות המבקשת בנוגע להשתק עילה והשתק פלוגתא, מכיוון שטנות אלו אינן קשורות לסוגיית הסמכות העניינית, לא הועלו בבית משפט השלום בנוגע לסמכות, וממילא לא הוכרעו שם. **חידוש משפטי (או הבהרה פרשנית):** פסק הדין מדגיש את הפרשנות המצמצמת של הגדרות "בן משפחה" בחוק בתי המשפט לענייני משפחה, במיוחד כאשר מדובר ביחסים מורחבים (כגון קשר גיסים). בית המשפט מסתמך על לשון החוק המפורשת ומבחין בין מקרים בהם המחוקק הוסיף את הביטוי "לשעבר" (כמו ב"בן זוג לשעבר") לבין מקרים בהם לא עשה כן (כמו ב"אח"). הדבר מחזק את העיקרון לפיו יש לפרש את חוקי הסמכות באופן שיגביל את הסמכות העניינית של בתי המשפט לענייני משפחה למקרים המפורטים בחוק, ולא להרחיבה באמצעות פרשנות מרחיבה. בנוסף, פסק הדין מבהיר כי טענות פרוצדורליות כגון השתק עילה והשתק פלוגתא אינן רלוונטיות לבחינת הסמכות העניינית. **התוצאה:** רשות ערעור ניתנה, הערעור נדחה לגופו, והמבקשת חויבה בהוצאות.