ע"א 6439/95

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על תביעה לקצבת נכות שהגיש מערער ששירת בתפקיד קצין קבע בתחום בריאות הנפש בצה"ל בשנים 1981-1977. המערערת, ילידת 1953, עברה תאונה בשנת 1979 והחליטה שנה לאחר מכן לברר את זכויותיה כנכה משוחרר. לטענתה, הוטעתה על ידי המשיב, פקיד האחראי על מסירת מידע על זכויות חיילים משוחררים, להאמין כי תקבל הן קצבה והן קצבת נכות אם תפרוש בתום חוזהה. נקבע כי הבנתה של המערערת את החוק אינה מדויקת וכי היא לא הוטעתה על ידי המשיב. בית המשפט המחוזי מצא כי נפלה אי הבנה בין המערער לבין המשיב, ואין זו אשמתו של האחרון כי הראשון קיבל מידע מוטעה. המערערת לא הוכיחה די הצורך כי הייתה נוהגת אחרת אילו קיבלה מידע מדויק, במיוחד נוכח גילה, ותק השירות הקצר שלה ונכונות הצבא להשאירה על כנותה – עובדה שיעידו על כך שירותה הממושך במילואים ובקידומה לאחר מכן. השופט א.א. לוי דחה את הערעור בקובעו כי אין עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, הם ציינו כי עניינו של המערער חריג והמליצו למשיבים לשקול הסדר מחוץ לכותלי בית המשפט נוכח תרומתו הניכרת של המערער לצבא. הן השופט ריבלין והן השופט ברלינר הסכימו עם פסק הדין, והדגישו כי לא יינתן צו להוצאות.