עת"מ 782/03

תקציר

העותר ביקש שיכירו בו כ"דייר ממשיך" בדירת אמו המנוחה, כהגדרתה בחוק הדיור הציבורי, כדי שיוכל להמשיך לשלם דמי שכירות סוציאליים. המשיבים סירבו לבקשה זו מאחר שהעותר לא התגורר עם אמו בדירה במשך שלוש שנים לפני מותה. העותר הגיש עתירה לביטול החלטה זו, שהתקבלה על ידי בית המשפט. השופט בחן את המצב העובדתי ומצא כי העותר אכן התגורר עם אמו למעלה משלוש שנים לפני מותה, למרות הפרעות מסוימות. השופטת ביססה החלטה זו על עדויות עדים, לרבות עדויות אחותו של העותר ועד חיצוני, וכן על מסמכים רשמיים, כגון צווי הגנה ומכתבי עובדים סוציאליים, אשר תמכו בטענת העותר כי התגורר עם אמו משנת 1996 ועד מותה בשנת 2000. השופט שקל גם את הסברו של העותר לעיכוב בשינוי כתובתו במשרד הפנים, ומצא אותו סביר, ולכן לא ראה בו גורם מכריע. בנוסף, מתח השופט ביקורת על גישת המשיבים להסתמך אך ורק על הכתובת הרשומה במשרד הפנים וציין כי המשיבים לא הציגו כל הסבר חלופי סביר למקום מגוריו של העותר. כמו כן, דנה השופטת בדו"חות החוקרים שביקרו בדירה ומצאה כי הם אינם סותרים את גרסת העותר לאירועים. ככלל, הראיות תמכו בטענת העותר כי התגורר בדירה למעלה משלוש שנים, מה שהופך אותו לזכאי למעמד של "דייר ממשיך". עוד הדגישה השופטת כי תוצאה זו עולה בקנה אחד עם התכלית החברתית של הליכי הדיור וציינה כי החלטות המשיבים אינן סבירות. לבסוף הורה השופט למשיבים לשלם לעותר 5,000 ₪ כל אחד, כולל מע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.