ע"א 19114-12-23

תקציר

בית המשפט דחה ערעור על תביעת לשון הרע. המערער טען כי פרסום של המשיב פגע בפרנסתו ובשמו הטוב, אך בית המשפט קבע אחרת. בית המשפט קיבל את טענת המשיב כי הפרסום הראשון היה הבעת דעה כנה ולא מונע מאינטרסים כלכליים, ותמך קביעה זו בראיות. בית המשפט הדגיש כי התערבות ערעור בעניינים עובדתיים היא נדירה ומתרחשת רק בנסיבות חריגות, שלא התקיימו במקרה זה. בית המשפט אף הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי הפרסום הראשון, אשר מתח ביקורת על יכולות ההוראה של המערער, לא היה חמור דיו כדי להיחשב לשון הרע על פי החוק. בעוד הפרסום השני הכיל לשון גנאי יותר, בית המשפט שקל את ההקשר ומצא כי מדובר בתגובה למכתב האזהרה של המערער ובכך מקטין את חומרתו. נסיבות שני הפרסומים, לרבות תפוצתם המצומצמת, הביאו את בית המשפט למסקנה כי אין בהם משום לשון הרע. התייחסויותיו של המערער למקרים קודמים נמצאו בלתי משכנעות, שכן ניתן להבדיל בינן לבין העניין הנוכחי. כל מקרה, הדגיש בית המשפט, צריך להישקל לגופו ונסיבותיו. משנדחה הערעור, חויב המערער בהוצאות המשיב בסך 15,000 ₪.