בש"פ 2302/11

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לתיק החזקת סמים. המערער, יליד 1978, הואשם בהחזקת סם מסוכן (הרואין) שלא נועד לצריכה עצמית, יחד עם החזקת כלים לצריכת הסם האמור. בחיפוש בביתו של המערער נמצאה שקית ובה קרוב ל-60 גרם הרואין, שהוסתרה מאחורי גרם מדרגות, וכן מערכת מאזניים אלקטרוניים. המערער הודה בהחזקת הסם. החלטת בית המשפט המחוזי, שעליה מבקש ערעור זה לערער, הורתה על מעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט ביסס את החלטתו על קיומן של ראיות לכאורה, לרבות הודאת המערער ועדותו של השוטר שנכח בעת החיפוש. כמות הסם והימצאות המאזניים תמכו במסקנה כי הסמים נועדו להפצה, המצדיקים מעצר בעילה של מסוכנות. עברו הפלילי של המערער, הכולל עבירות רכוש, אלימות וסמים, חיזק עוד יותר את ההחלטה לעצור אותו. בית המשפט דחה גם את הצעתו של המערער לחלופת מעצר, שעניינה שחרורו למרכז טיפולי לגמילה מסמים, בנימוק של חוסר התמדה של המערער בניסיונות שיקום קודמים ובשלב ההליך המשפטי. בדחותו את הערעור הדגיש בית המשפט כי שחרור נאשם לשיקום בשלב המעצר הוא חריג, השמור בדרך כלל לשלב ריצוי העונש. התנהגותו של המערער בעבר והשלב הנוכחי של ההליך המשפטי לא הצדיקו את שחרורו לחלופה טיפולית. לפיכך, אישר בית המשפט את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והורה על המשך מעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. פסק דין זה ניתן ביום 4.4.2011.