ת"א 41694-03-21

תקציר

פסק דין זה עוסק בסכסוך קרקעות ארוך שנים בין הקרן הקיימת לישראל לבין יורשיו של אדם בשם עלי מוחמד אסעד סרחאן. המחלוקת נובעת מהסכם חילופין משנת 1959, שבו הסכימו סרחאן וקק"ל להחליף חלקות קרקע. סרחאן היה אמור להעביר שטח כולל של 178,785 מ"ר לקק"ל, ואילו קק"ל תעביר שטח כולל של 44,697 מ"ר לסרחאן. ההסכם כלל יחס החלפה של 4.3 דונם לכל 1 דונם. קריטית למקרה היא העובדה שסרחאן לא מימש את סיום העסקה, שכן חלק מהמגרשים שהיה אמור להעביר לקק"ל נמכרו לצדדים שלישיים ולכן נותרו על שם הבעלים המקוריים. הדבר הוביל לשורה של הליכים משפטיים. התביעה הראשונה (2009) הסתיימה בפסק דין שהורה לרשום מספר חלקות על שם קק"ל, בעוד שאחרות נמכרו לצדדים שלישיים ולא ניתן היה להעבירן. לאחר מכן הגישה קק"ל תביעה שנייה (2018) בבקשה למתן פסק דין הצהרתי לתיקון הסכם החליפין, תוך הפחתת שטח של 5,821 דונם מהקרקע שהיו אמורים להעביר ליורשי סרחאן בשל הקרקע שנמכרה. בית המשפט פסק לטובת קק"ל אך צמצם את השטח שהוחסר ל-5.5821 דונם. כעת, בתביעה הנוכחית, מבקשת קק"ל לגרוע שטח נוסף של 2,060 מ"ר מהקרקע שהיא אמורה להעביר ליורשיו של סרחאן, בשל העובדה שלא יכלו להעביר את מלוא הבעלות בחלקות מסוימות בשל מכירתן לצדדים שלישיים. בקשה זו מבוססת על יחס ההחלפה שנקבע בהסכם משנת 1959. הנתבעים, יורשיו של סרחאן, טוענים כי התביעה ממוחזרת מהליכים קודמים ודינה להידחות מחמת מעשה של בית המשפט, השתק והתיישנות. עוד הם טוענים כי סרחאן מילא את התחייבויותיו על פי ההסכם, וכי קק"ל אחראית להעברת הקרקע ורישומה על שם הצדדים. עם זאת, השופט פסק לטובת קק"ל, וקבע כי התביעה מעלה את אותה עילת תביעה כמו התביעה מ-2018 ונופלת תחת אותה החלטת חברה. מאחר שקק"ל לא כללה בקשה זו בתביעתם הקודמת, בין אותם צדדים, התביעה הנוכחית נדחית על יסוד מעשה של בית המשפט. עוד ציינה השופטת כי עדותה של קק"ל אינה אמינה, וטענתם בדבר נזק ראייתי שנגרם על ידי הנאשמים אינה נתמכת. משכך, חויבה קק"ל לשלם לנתבעים הוצאות בסך 20,000 ₪.