ו"ע 10563-11-20

תקציר

המערערת, ניצולת שואה, עתרה לרשות לזכויות ניצולי השואה בבקשה לפיצוי מוגדל, אך בקשתה נדחתה. המערערת מקבלת הטבות מקרן 2, שנקבעה על פי קריטריונים שנקבעו על ידי ממשלת גרמניה, ותוספת מאוצר ישראל. המערערת טענה כי שיטת חישוב הזכאות לפיצויים מוגדלים אינה עולה בקנה אחד עם החוק, וכי אין לנכות את הקצבה מקרן 2 מסך הקצבה. עוד טענה כי התיקונים משנת 2016 ו-2018 לחוק ההטבות תומכים בטענתה. הרשות, לעומת זאת, טענה כי המחוקק התכוון להשוות את זכויותיהם של ניצולי שואה שעלו לאחר שנת 1953 וכי הכנסתה הגבוהה של המערערת מדירה אותה מהקבוצה הזכאית לפיצוי מוגדל. עוד הודגש כי החוק אינו מסמיך את הרשות להחריג את קצבת קרן 2 מחישוב הזכאות לפיצויים מוגדלים. בית המשפט פסק לטובת הרשות וקבע כי הערעור אינו מבוסס וכי הרשות פעלה בהתאם לחוק. בפסק הדין הודגש כי הכנסתה של המערערת הייתה מעל הסף לפיצוי מוגדל וכי גישת הרשות לכלול את פנסיית קרן 2 בחישוב הייתה נכונה. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעור על כל מרכיביו.