בע"מ 40445-11-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של בע"מ 40445-11-24** החלטה זו של בית המשפט העליון (כב' השופט נעם סולברג) דנה בבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, אשר דחה בעצמו בקשת רשות ערעור על שתי החלטות ביניים של בית משפט לענייני משפחה. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה ללא צורך בתשובה מהמשיב. **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **סמכות לדחות בקשת רשות ערעור ללא תשובה (תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, בשילוב תקנה 44 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020):** השופט סולברג מנמק את החלטתו לדחות את הבקשה על הסף בהתבסס על סמכותו לתקנה 148א. סמכות זו מאפשרת לבית המשפט לדחות בקשת רשות ערעור ללא דיון או קבלת תשובה מהצד שכנגד, כאשר מתקיימים שני תנאים מצטברים: * הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. * לא מתעורר חשש שמא נגרם עיוות דין. השופט קובע כי בענייננו, שני התנאים מתקיימים, ולכן ניתן לדחות את הבקשה באופן מיידי. 2. **התערבות בהחלטות ביניים – כלל "חריגים שבחריגים":** נקודה משפטית עקרונית חשובה עליה מדגיש בית המשפט היא הגישה המצמצמת של ערכאות הערעור להתערבות בהחלטות ביניים. כפי שמציין השופט, "מתן רשות ערעור על החלטות ביניים תינתן רק במקרים 'חריגים שבחריגים'". גישה זו נובעת מהצורך לאפשר להתדיינות להתקדם בערכאה הדיונית, ולמנוע עיכובים מיותרים הנובעים מערעור על כל החלטה. 3. **החלטות ביניים בנושאי סילוק על הסף – רף התערבות אף מחמיר יותר:** בית המשפט מדגיש כי במיוחד כאשר מדובר בהחלטות הנוגעות לדחיית בקשה לסילוק על הסף, ערכאת הערעור "אינה נוטה להתערב". הדבר מקבל משנה תוקף כאשר מדובר ב"גלגול שלישי" (כלומר, ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי, שדחה בעצמו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה). הדבר משקף מדיניות שיפוטית של אי-התערבות בהחלטות שכבר נבחנו על ידי שתי ערכאות קודמות, אלא אם כן קיימים טעמים כבדי משקל לחרוג מכך. 4. **אוטונומיית בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי:** השופט סולברג מציין כי החלטות בית משפט לענייני משפחה (לגבי הגשת תסקיר ודחיית סילוק על הסף) היו "מנומקת ומבוססת", וכי הן "עברו גם תחת שבט ביקורתו של בית המשפט המחוזי". הדבר מחזק את ההצדקה לאי-התערבות, שכן ההחלטות נבחנו ואושרו על ידי הערכאה הראשונה והשנייה. **החידוש המשפטי (או היעדרו):** במקרה זה, לא ניתן לזהות חידוש משפטי משמעותי. ההחלטה עומדת על עקרונות קיימים ומושרשים בדין הישראלי, בדגש על הגבלת ההתערבות בהחלטות ביניים, ובפרט במקרים של "גלגול שלישי" ובנושאי סילוק על הסף. השופט סולברג מיישם את הכללים הללו באופן ברור וישיר על נסיבות המקרה. **יישום על המקרה הספציפי:** המבקשת התנגדה לשתי החלטות ביניים: 1. החלטה של בית משפט לענייני משפחה להורות על הגשת תסקיר למציאת מיקום מגורים מיטבי לקטינה ומסגרת חינוכית. 2. החלטה של בית משפט לענייני משפחה לדחות את בקשתה לסילוק על הסף של תביעת המשיב. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור על שתי ההחלטות הללו. בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון נועדה לערער על החלטת המחוזי. השופט סולברג קובע כי אין עניין עקרוני המתעלה מעבר לסכסוך הספציפי בין הצדדים, וכי לא נגרם עיוות דין. הוא מדגיש כי התערבות במקרה זה, שהינו "גלגול שלישי", אינה מוצדקת, במיוחד כאשר ההחלטות של בתי המשפט דלג (לענייני משפחה והמחוזי) מנומקות היטב. **לסיכום:** החלטה זו מדגימה את השימוש המוגבל בסמכות של בית המשפט העליון לדון בבקשות רשות ערעור, במיוחד כאשר מדובר בהחלטות ביניים. השופט סולברג מיישם את הכללים הקיימים כדי לשמור על יעילות ההליך השיפוטי ולמנוע עיכובים מיותרים, ובכך מחזק את דוקטרינת אי-ההתערבות בהחלטות ביניים, במיוחד במקרים של "גלגול שלישי" ובנושאי סילוק על הסף.