ת"א 41287-12-15

תקציר

בית המשפט פסק לטובת הנתבעת, והגיע למסקנה כי יש לדחות את תביעת התובע לנזקים הנובעים מאבחנה רפואית שגויה. התובע לא הצליח להוכיח את הקשר הסיבתי המהותי בין האבחנה הרשלנית הנטענת לבין הנזק שנגרם לו. הראיות הראו כי אי מילוי הוראותיו המפורשות של התובע ופנייה להמשך טיפול אצל אורתופד, כמו גם חוסר הוודאות לגבי הגישה לפגיעתו, ניתקו את הקשר הסיבתי. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התובע לא ביסס את טענותיו הנוספות, לרבות הפרת חובה חקוקה והיעדר הסכמה מדעת. בהתייחסו לשאלת הנזק, מצא בית המשפט כי נכותו התפקודית של התובע תואמת את הנכות בתחום האורתופדי בשל מצבו בגיד אכילס. בית המשפט הכיר בזכאותה של התובעת לפיצוי בגין נזקים בעבר ובעתיד, לרבות כאב וסבל, הוצאות רפואיות וסיוע מצדדים שלישיים. עם זאת, תביעתו להפסד שכר לא נתמכה בראיות, שכן התובע לא היה מודע לפיצוי המבוקש ואף הודה כי לא נגרמו לו הפסדים כספיים. בהתחשב בטיבה ובהיקפה של הנכות התפקודית, קבע בית המשפט את הפיצוי המתאים לכל ראש נזק. בסופו של דבר, סך הפיצויים שהיה נפסק לתובע אילו תביעתו הייתה מתקבלת חושב על סך של 314,403 ₪. עם זאת, מאחר שפציעתו של התובע הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, והוא כבר קיבל תגמולים בסך 157,105 ₪, הופחתו הפיצויים הסופיים שנפסקו ל-157,298 ₪. בית המשפט הדגיש כי התביעה נדחתה ולא הורה על הוצאות, והותיר כל צד אחראי להוצאותיו המשפטיות.