ע"א 42322-03-20

תקציר

תפקידו של בית המשפט שלערעור במקרה זה היה לבחון את ממצאיו של בית משפט קמא כדי לוודא שהם מבוססים על ראיות מהימנות ועומדים במבחנים של דרישות ראייתיות, הגיוניות ומשפטיות. פסק דינו של בית משפט קמא נשען במידה רבה על קביעות עובדתיות, שעל ערכאת הערעור להתערב בהן רק בנסיבות חריגות. ערכאת הערעור הסכימה עם מסקנותיו של בית משפט קמא ביחס לתביעה הראשונה, וקבעה כי הלווה, ירון, פרע את מלוא ההלוואות כפי שאושרו בראיות המהימנות שהוצגו. באשר לתביעה השנייה, חלקה ערכאת הערעור על מסקנתו של בית משפט קמא וקבעה כי יש להחזיר למלווה, דב, את מלוא סכום ההלוואה בסך 200,000 ₪, שכן הנתבעים לא הביאו ראיות משכנעות לכך. בית המשפט גם אישר את החלטות בית משפט קמא בשני ענייני הביניים ודחה את ערעורו של דב בנקודות אלה. זאת ועוד, הערעור שכנגד, שביקש לדחות את תביעת הקיזוז ולפסוק הוצאות, נדחה אף הוא במלואו, תוך שהוא מאשר את החלטת בית משפט קמא. השופטת יונה אטדגי, השופטת יהודית שבח והשופטת שלומית יעקובוביץ הסכימו עם הכרעת הדין.