עת"מ 46762-10-13

תקציר

בית המשפט דן באישיותן המשפטית של חברות ומתי ניתן להתעלם ממסך ההתאגדות כדי לייחס את חובות החברה לבעלי המניות, לרבות מצבים של הרמת מסך סטטוטורית ומסלולים כלליים לכך. לעירייה שני מסלולים לגבייה מנהלית של חובות: הליכים לפי פקודת המיסים (גבייה) או פקודת העיריות. בית המשפט מבהיר את סדרי הדין לקביעת אחריותם של בעלי השליטה ואת המסלולים העומדים לרשותם. היא מדגישה את אי-התאמתם של ההסדרים הפרוצדורליים הנוכחיים, המותירים מקום לעמימות ולמחלוקות פרוצדורליות, ומציינת את היעדרו של הסדר חקיקתי כולל בהקשר זה. בהיעדר הסדר כזה, בית המשפט מגיע למסקנה כי על העירייה לשלוח תחילה דרישה לבעל השליטה ולאחר מכן לבחור את המסלול המתאים בהתאם לעמדת בעל המניות. אם בעל המניות מעלה טענות שניתן לטפל בהן באמצעות הליך ההתנגדות, הערר והערעור המנהלי, העירייה יכולה לנקוט בהליכי גבייה מנהליים אם בעל המניות אינו יוזם אותם במועד. עם זאת, אם בעל המניות חולק על הדרישה בעילות שאינן כלולות בחוק העררים, כגון אי קבלת נכסים מהחברה, על העירייה להימנע מגבייה מנהלית וליזום תביעה בבית המשפט. לגבי העתירה הנוכחית, בית המשפט מעכב את כל הליכי הגבייה ומאפשר לעירייה להגיש תביעה כספית נגד העותר או כל גורם רלוונטי אחר בבית המשפט המוסמך להוכחת החיוב האישי בגין חובות החברה. ההחלטה מתקבלת ללא הוצאות שנפסקו לאף אחד מהצדדים.