ע"א 571/68

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך זכויות יוצרים בין אדריכל תובע לבין הנתבע עבורו עבדו. התובע טען כי הוא אדריכל עצמאי במשרדו של הנתבע, מה שהופך אותו לבעל זכויות היוצרים הראשון בשני פרויקטים אדריכליים. הנתבע, לעומת זאת, טען כי התובע הוא עובד, ולכן, לפי סעיף 5(1)(ב) לחוק זכות יוצרים 1911, הנתבע היה בעל זכויות היוצרים הראשון. בית המשפט המחוזי בחיפה פסק בעבר לטובת הנתבע, מה שהוביל את התובע לערער לבית המשפט העליון. פסק הדין של בית המשפט העליון אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. בכך היא התוותה את המבחנים המשפטיים הנדרשים כדי לקבוע אם חוזה הוא חוזה של שירות או חוזה של שירותים. זכותו של המעביד לבחור, לכוון ולפטר את העובד, כמו גם צורת התשלום, נחשבו לשיקולים משניים. תחת זאת, בית הדין קבע כי המבחן הקריטי הוא מידת הפיקוח שיש למעסיק על עבודתו של העובד. פסקי דין קודמים של בית המשפט העליון צוטטו כתימוכין, שקבעו כי מבחן הפיקוח הוא אמת המידה המוחלטת היחידה. עוד צוין בפסק הדין כי זכותו של המעסיק להשעות או לפטר עובד היא תת-קבוצה של מבחן הפיקוח. בסופו של דבר, בית המשפט העליון מצא כי עבודתו של התובע במשרדו של הנתבע הייתה מפוקחת במידה מספקת על ידי הנתבעת, כלומר התובע היה עובד ולכן הנתבע היה בעל זכויות היוצרים הראשון בפרויקטים המדוברים. הערעור נדחה, והתובע חויב לשלם לנתבע הוצאות בסך 1,000 ל"י. פסק הדין, שניתן ב-30 באפריל 1969, הדגיש את חשיבותו של מבחן הפיקוח על פני שיקולים אחרים.