ע"א 562/77

תקציר

עניינו של הערעור בגובה הפיצויים שהמדינה חייבת בגין רכישה כפויה של קרקע לצורכי ציבור, הנמצאת בבעלות משותפת של מאות אנשים. התיק נגרר במשך שנים, עם עיכובים חוזרים ונשנים בשל ניסיונות פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. נקודות המחלוקת העיקריות הן: שטח הקרקע שבגינו יש לשלם פיצויים, שכן חלק מהקרקע הופקעה על ידי העירייה; האם חלק מהבעלים כבר קיבלו פיצוי או שיש להם הסכמים לתשלום; ואופן חישוב הפיצוי, לרבות השאלה האם יש להצמיד אותו למדד המחירים לצרכן, במיוחד נוכח השיהוי הממושך מאז נלקחה החזקה הראשונית. החלטת הרוב, שניתנה על ידי ממלא מקום הנשיא לנדרי והשופט ויטקון, קובעת כי יש לחשב את הפיצוי בהתבסס על רישומי שטח הקרקע מספטמבר 1975, וכל תשלום שכבר בוצע או הוסכם עם בעלים בודדים חייב להיות מנוכה מהסכום הכולל המגיע. מסים ותשלומי חובה אחרים ינוכו גם כן. התיק מוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך מתן דין וחשבון סופי. עוד קובע הרוב כי יש להצמיד את התמורה למדד המחירים לצרכן, למרות ההוראות המפורשות בחוק לתיקון חוק רכישה לצרכי ציבור (תיקון מס' 2) הקובעות אחרת. זאת, בהתבסס על פרשנותה של חקיקה כללית מאוחרת יותר, חוק פסיקת ריבית והצמדה, המאפשר לרשות שיפוטית לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשים וריבית על כל סכום שנפסק, כישים יותר במקרה זה מהדין המיוחד. השופט אשר חולק על שאלת הצמדת הפיצוי למדד. לטענתו, החוק הכללי המאוחר אינו גובר על החוק הספציפי הקודם בנושא זה, שכן המחוקק תיקן במפורש את החוק הנוגע לתשלומי הפקעה מספר חודשים קודם לכן. לכן, החוק הספציפי צריך לעמוד, והפיצוי לא צריך להיות צמוד למדד. למרות שהמדינה לא הצליחה בערעורה, היא נדרשת לשלם למשיבים הוצאות חלקיות בלבד, כפי שהציע ממלא מקום הנשיא לנדרי.