בג"צ 361/82

תקציר

פסק הדין דן בסמכותו ובשיקול דעתו של מפקד צבאי כמפורט בסעיף 119, והאם ראוי ליתן צו ביניים מותנה בהריסת שני בתים השייכים לראתב ולמחמוד. חלקו הראשון של הדיון מתמקד בסמכותו של המפקד הצבאי לפעול מכוח סעיף 119, המאפשר חילוט בית אם יושביו ביצעו עבירות מסוימות. בעתירה נטען כי ראתב ומחמוד אינם יכולים להיחשב כתושבים, שכן הם מבלים את רוב זמנם בכפר אחר לצורך לימודים. בית המשפט מצא טענה זו חסרת בסיס, שכן ראתב ומחמוד מתגוררים עם משפחותיהם ונחשבים לתושבים. חלקו השני של הדיון נוגע לשיקול דעתו של המפקד הצבאי בהפעלת סמכותו. בית המשפט בחן שלוש טענות: הראשונה בדבר הסתפקות בתשתית הראייתית, השנייה בדבר מניעיו של המפקד, והשלישית בדבר ההצדקה להפעלת סמכותו במקרה זה. בית המשפט קבע כי די בראיות שהונחו בפני המפקד, וכי מעשיו לא נבעו משיקולים חיצוניים. בנוסף, בית המשפט הכיר בחומרת האמצעים המפורטים בתקנה 119 והסכים כי אופיים הקיצוני של מעשיהם המיוחסים של ראתב ומחמוד מצדיק את הריסת המבנה כאמצעי הרתעה. עם זאת, בית המשפט הכיר בחלוף הזמן שחלף מאז האירוע ובפוטנציאל השינוי במציאות הביטחונית. בית המשפט קבע כי העותרים יכולים לפנות למפקד הצבאי כדי שישקול מחדש את החלטתו ויבחן חלופות. צו הביניים יישאר בתוקף עד 15 באוגוסט 1982, כדי לאפשר הליך זה. פסק הדין נחתם במחיקת העתירה ובהדגשת שיקול דעתו של המפקד בקביעת דרך הפעולה.