ת"א 66540-11-20

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתביעה על הטרדה מינית נגד צה"ל מצד תובעת שלא סבלה מנכות רפואית כלשהי כתוצאה מכך. בתביעה נטען כי ההטרדה המינית שבוצעה כלפי התובעת לא זיכתה אותה בקבלת הטבות מצה"ל ולכן היא אינה מנועה מלתבוע אותם בגין נזקים. פסק הדין דוחה את בקשת צה"ל לדחייה על הסף, וקובע כי עקרון ייחודה של העילה, שנועד למנוע מהתובעים לעקוף את מגבלות חוק הגמול, אינו חל במקרה זה. זאת, משום שתביעתה של התובעת אינה קשורה לנזקי גוף או נכות, ולכן תביעתה לפי החוק למניעת הטרדה מינית אינה עומדת בסתירה לחוק הגמול. יתר על כן, מפסק הדין עולה כי חסימת זכותה של התובעת לתבוע לפי חוק הטרדה מינית תפגע בעצם תכלית חקיקתו, במיוחד במוסד כמו צה"ל שבו הפוטנציאל להטרדה כזו מוגבר בשל אופיו ההיררכי. בנוסף לטיעונים המשפטיים, השופטת מציינת שיקולי מדיניות משפטית כנימוק לדחיית בקשת צה"ל לדחייה על הסף. ההחלטה מתייחסת גם לפגמים פרוצדורליים הנוגעים להגשת מסמכים במועד וקובעת כי על צה"ל להגיש את כתב ההגנה בתוך 7 ימים. לתובע נפסקו הוצאות בסך 2,000 ₪, שישולמו תוך 30 יום.