דב"ע מז/122 - 0

תקציר

פסק דין זה עוסק בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים בעניין פציעה שנגרמה למערער במהלך קטטה במקום עבודתו. המערער השמיט את עובדת הקטטה בטופס התביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי, אשר הכיר אז בתאונה כאירוע הקשור לעבודה. אולם, לאחר שחקירה העלתה חשדות, יצאה לאור האמת, והוביל את המוסד להפחית את גמלת המערער ברבע לפי סעיף 149 לחוק הביטוח הלאומי. המערערת ערערה על הפחתה זו בבית המשפט, אך בית המשפט המחוזי אישר את החלטת המכון. הנושא המרכזי בערעור זה הוא מידת הפירוט הנדרשת בעת הגשת תביעה לפיצויי פגיעה למכון. דעת הרוב דוחה את הערעור, וקובעת כי על המערער הייתה חובה למסור פרטים מלאים וכי הימנעותו מכך היוותה תרמית לפי סעיף 149, המצדיקה הפחתת הטבות. זאת, על בסיס טיב היחסים בין המבטח למבוטח ועקרון תום הלב. בנוסף, הסתרת עובדה מכרעת, במקרה זה, הייתה מכוונת ומרמה. שני שופטים הביעו דעה חולקת, וטענו כי אין לראות במעשה המרמה של המערער, שכן הנסיבות מצביעות על כך שהוא הושפע מהממונים עליו וטופס התביעה לא נכתב על ידו. הם מדגישים את ההיבט המשפטי החברתי ואת ההשלכות האפשריות על פרנסתו של המערער. דעת מיעוט זו תקבל את הערעור ותוותר על הפחתת הקצבאות.