תפ"ח 26858-01-11

תקציר

בית המשפט המחוזי מרכז קבע מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם, אלי לוגסי, אשם באונס ובאיומים על המתלוננת. הראיות שהוצגו על ידי התביעה נמצאו מוצקות ומספקות, תוך הסתמכות רבה על שתי צורות זיהוי: גנטית וחזותית. עדותה של המתלוננת הייתה מפורטת, עקבית ונתמכה בראיות גיאוגרפיות, כמו גם בראיות פיזיות לתקיפה המינית, שתאמו את חוות דעתו של המומחה הרפואי. השופט ראה במתלוננת אמינה וישרה. באשר לטענות ההגנה בדבר טעות בזיהוי ובהסכמה, מצא בית המשפט כי הן בלתי סבירות וסותרות. הזיהוי הגנטי, המבוסס על ראיות DNA, נחשב חד משמעי, עם הסתברות טעות של אחד למיליארד. עובדה זו, בשילוב עם זיהויו החזותי של המתלונן את לוגסי, ביססו היטב את תפקידו כתוקף. יתר על כן, בית המשפט דחה את הרעיון של יחסי מין בהסכמה, וקבע כי התנהגותה של המתלוננת לאחר התקיפה, עדותה והראיות התומכות הצביעו על היעדר הסכמה. גם טענות ההגנה בדבר מחדלי חקירה נדחו, שכן הן לא פגעו באופן משמעותי בהגנתו של לוגסי ולא פגעו במהימנות הראיות המפלילות. השופט רמי אמיר, השופט מנחם פינקלשטיין והשופטת ליאורה ברודי הרשיעו פה אחד את לוגסי באונס ואיומים, כפי שנטען בכתב האישום.