בש"פ 8180/23

תקציר

פסק הדין שניתן על ידי בית הדין הרבני הגדול ביום 7.11.2023 מתמקד בסכסוך משמורת והסדרי ראייה בין שני בני זוג לשעבר בהם מעורב ילדם הקטין, ילד בן 8 עם צרכים מיוחדים. המערערת, המשמורת עליה על סמך המלצות מקצועיות, נתקלת בערעורים מצד המשיב, המואשם כי מנע מהילד לפגוש את המערער בניגוד להסדרי השהות שנקבעו על ידי בית המשפט. חרף החלטות זמניות שאפשרו מעבר הדרגתי של הילד לטיפולו של המערער, הוציא המשיב את הילד ממסגרת חינוכית ואי שיתוף פעולה לכאורה מצד המערער, וייחס את התנגדותו של הילד לפגוש את אמו כבסיס לצורך בטיפול מכין. עם זאת, המומחים שמונו על ידי בית המשפט הצביעו על כך שניכורו של הילד נבע מנאמנות כלפי המשיב. למרות החלטות בית המשפט, לרבות התערבויות טיפוליות וסנקציות אפשריות בגין ביזיון, המשיב נמנע באופן עקבי מלקיימו. אי ציות זה הביא את בית המשפט להטיל על המשיב קנס בסך 6,000 ₪, לצד 1,500 ₪ נוספים בגין כל מקרה של אי קיום צווי הראייה, תוך הדגשת ניסיונו המכוון של המשיב לנתק את הקשר בין הילד למערערת. בית המשפט דחה את ערעורו של המשיב על הקנסות וחיזק את סמכות השיפוט שלו למרות טענותיו נגדה, בקובעו כי קנסות אלה נחוצים לצורך קיום החלטות שיפוטיות והבטחת עדיפות טובת הילד. פסק הדין קובע כי אין מקום לשנות את החלטת בית הדין או את הקנסות שהוטלו, ומדגיש את החשיבות של שמירה על הסדרי משמורת חוקיים כדי להגן על האינטרסים של הקטין.