תמ"ש 30341-04-10

תקציר

התובע, שהיה במערכת יחסים ארוכת טווח עם הנתבע אך מעולם לא נישא, טען כי יש להכיר בו כבעלים של מחצית מדירת הנתבע. הדירה נרכשה במהלך מערכת היחסים ביניהם והתובע השתתף בהוצאות הבית ובמקדמה. עם זאת, בית המשפט מצא כי חוק יחסי ממון בין בני זוג אינו חל על זוגות שאינם נשואים ולכן תביעת התובע לדירה על פי חוק זה אינה תקפה. יתר על כן, השופט לא שוכנע כי הצדדים התכוונו לחלוק את הבעלות בדירה. שמו של הנתבע היה היחיד שנרשם על שם הדירה והצדדים ניהלו כספים נפרדים, לא היו להם חשבונות בנק משותפים והם חילקו את ההוצאות שווה בשווה. תרומתו של התובע למשק הבית ולחיפוש הדירה נתפסו כפעולות תמיכה בנתבע ובמערכת היחסים ביניהם ולא כאינדיקציות לבעלות משותפת. עוד ציינה השופטת כי משך המגורים המשותפים שלהם, כחמש שנים, לא היה ארוך מספיק כדי לרמז על בעלות משותפת. ללא כל הוכחה לכוונה ספציפית לחלוק בדירה ובהינתן הפירוד הכלכלי של הצדדים, לא ניתן היה להוכיח את הטענה כי הדירה הייתה בבעלות משותפת. לפיכך, דחתה השופטת את התביעה והורתה לתובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.