ת"פ 22186-08-20

תקציר

הנאשם הואשם במספר סעיפים של גניבה והונאה בכרטיסי חיוב. העבירות בוצעו במשך 11 חודשים, תוך ניצול האמון שנתן בו מעסיקו ותוך כדי עבודתו כרוקח. הסכום שנגנב היה משמעותי. בית המשפט הכיר בחומרת העבירות, במיוחד נוכח הפרת האמונים והאופי הממושך של הפעילות העבריינית. לא הייתה מחלוקת כי תחום הענישה ההולם לעבירות אלה הוא בטווח הבינוני-גבוה. על פי מדיניות הענישה במקרים דומים, בית המשפט יכול היה להטיל עונש של עד 20 חודשי מאסר. השופט הכיר בכך שהרשעתו של הנאשם עלולה להשפיע על עתידו המקצועי כרוקח. עם זאת, הודגש כי לוועדת המשמעת שיקול דעת להחליט על גורלו המקצועי של הנאשם. בנוסף, הטענה כי ההרשעה תפגע ביכולתו לעסוק באותו תחום עשויה שלא לחול על מקרה זה, שכן העבירות בוצעו במסגרת פעילותו המקצועית. בסופו של דבר, השופט החליט שלא לחרוג מטווח הענישה המתאים, אך הצדיק סטייה מהטווח הבינוני לגבוה. החלטה זו התבססה על היעדר עבר פלילי של הנאשם, תפקודו התקין, קבלת אחריות, הבעת חרטה והסיכון הנמוך לפגיעה חוזרת. יתר על כן, הנתבעת כבר סבלה מהשלכות מקצועיות, לרבות פיטורים וקשיים במציאת עבודה. באיזון בין גורמים אלה, פסק השופט לטובת קיצור העונש שנגזר על ריצוי עבודות שירות ולא מאסר בפועל. גזר הדין כלל חודש עבודות שירות, חמישה חודשי מאסר על תנאי והתחייבות כספית לשלוש שנים בסך 5,000 שקל. השופט הדגיש כי המלצות שירות המבחן לא תמיד עולות בקנה אחד עם שיקולי בית המשפט, המביאים בחשבון גם את ההרתעה ואת ההשלכות הרחבות יותר של הרשעה או אי הרשעה. הזכות לערער על פסק הדין נשמרה.