בש"פ 3390/09

תקציר

הכרעת הדין הנדונה מתייחסת לתיק סמים, בו הורשע המערער בשורה של עבירות, ובהן קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת סמים מסוכנים, ייבוא סמים, שימוש ברכב לביצוע פשע והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע להאריך את מעצרו של המערער עד תום ההליכים נגדו. החלטת בית המשפט המחוזי התבססה על קיומן של ראיות לכאורה, על מסוכנותו של המערער לציבור ועל הסיכון להימלט מן הדין. כתב האישום מתאר קשירת קשר לייבא סמים מירדן לישראל, כאשר המערער ממוקם בסמוך לצמרת ההיררכיה. החקירה העלתה שיחות רבות בין המערער לבין קושרים אחרים, לרבות שיחות המתאמות ייבוא והפצה של סמים. פרקליטו של המערער טען כי אין ראיות ישירות הקושרות את המערער לביצוע העבירות, וכי אין די בשיחות שהציגה התביעה כדי לבסס את אשמתו של מרשו. עוד נטען כי הטלפון ששימש לשיחות היה נגיש למספר בני משפחה, דבר המטיל ספק בזיהוי הדובר. זאת ועוד, טען הסניגור לאפליה ביחס למערער בהשוואה לקושרים אחרים וטען לבחינת חלופות מעצר. הן בית המשפט המחוזי והן שופט הערעור הגיעו למסקנה כי קיימות די ראיות לכאורה כדי לתמוך באישומים נגד המערער. השיחות שיורטו על ידי המשטרה, שפורשו במסגרת החקירה כולה, נתפסו כמצביעות על שפת קוד ששימשה לסחר בסמים. בית המשפט מצא את זיהוי קולו של המערער באותן שיחות כאמין דיו בשלב זה של ההליך, למרות טענות ההגנה בדבר טעות אפשרית בזיהוי. השופטים הסכימו עם הערכתו של בית המשפט המחוזי כי קיים סיכון לבריחתו של המערער וסכנה לציבור אם ישוחרר. חומרת האישומים והעונש הצפוי במקרה של הרשעה, לצד ניסיון הבריחה של המערער מהמשטרה עם מעצרו, תמכו בהחלטה לעצור אותו לאורך כל ההליך המשפטי. הערעור נדחה, ופסק הדין המקורי להותיר את המערער במעצר התקבל.