בש"פ 2955/91
החלטה עליון
תקציר
בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המערער, שהואשם בשוד, עד תום ההליכים המשפטיים. בית המשפט דחה את טענות המערער כי אין ראיות לכאורה נגדו וכי יש להוציאו למעצר בית בשל גילו הצעיר. הראיות שהוצגו, כולל טביעות אצבע וגפרורים של טביעות נעליים, נמצאו מספיקות כדי לבסס טענה לכאורה. למרות שבית המשפט הכיר בחשיבות ההתחשבות בגילו של המערער, הוא הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי מעצר בית אינו חלופה ראויה במקרה זה בשל עברו הפלילי העשיר של המערער, שכלל הרשעות בגין בריחה ממעצר, והסיכון שיחזור על העבירה או יימלט מן הדין. בית המשפט הדגיש את העדפת מעצר הבית על פני מעצר בית במידת האפשר, אך במקרה זה, עברו של המערער ואופי סעיפי האישום הביאו לכך שלא ניתן היה להשיג את מטרת המעצר באמצעות מעצר בית. פסק הדין התייחס גם לשימוש האפשרי בפיקוח אלקטרוני למעצר בית, שעשוי להרחיב את האפשרויות לשיטות מעצר חלופיות. ככלל, בית המשפט העליון הסכים עם הערכת בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור, תוך שהוא מותיר את צו המעצר על כנו עד תום ההליך המשפטי.
חקיקה מקושרת
בש"פ 2955/91 סטיפן דנינו נ' מדינת ישראל, עליון (11.7.1991)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.