ת"א 78205-01-19

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעת לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, שהגישה מורה נגד הורי תלמידים בכיתתה. ההורים שלחו מכתב למנהלת בית הספר ופרסמו פוסט בקבוצת פייסבוק שכונתית בה הביעו דאגה ותלונות על התנהלותה ותפקודה של המורה. המורה טענה כי פרסומים אלה מהווים לשון הרע ותבעה פיצויים בסך 100,000 ₪. הנתבעים טענו כי פרסומיהם אינם מהווים לשון הרע, ולחילופין כי הם מוגנים תחת הגנות אמת הפרסום ותום הלב. בית המשפט מצא כי בעוד שהפרסום הראשון אכן מהווה לשון הרע, שכן הוא הדגיש את מחדליו של התובע כאיש חינוך, הפרסום השני בפייסבוק אינו מהווה לשון הרע כלפי התובע. באשר לפרסום הראשון, פסק בית המשפט לטובת הנתבעים, שכן הוכח כי חלק מהטענות נגד התובעת, קרי היעדרויותיה הרבות וקשייה בניהול הייצוגית, נכונות. זאת ועוד, בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים כי קיים עניין ציבורי בידיעת זהותו של מחנך כיתה, ומשכך, הפרסום הראשון שירת מטרה ציבורית. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים פעלו בתום לב, שכן המכתב נשלח לקהל מצומצם והשפה בה נעשה שימוש הייתה מתונה. בסופו של דבר, התביעה נדחתה, שכן הנתבעים הצליחו להוכיח את אמיתות פרסומם ואת תום לבם. עם זאת, בית המשפט בחר שלא לפסוק לתובע הוצאות הנתבעים בשל התנהגותם הפסולה של ההורים בהרחקת ילדיהם מבית הספר במחאה. השופט הדגיש כי מעשים אלה מנוגדים לחוק לימוד חובה ויכולים להיחשב כעבירה פלילית. למורה יש אפשרות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.