עב"ל 26798-12-11

תקציר

בית הדין החליט לקבל את ערעור המוסד על ההכרה במחלת הסוכרת של המשיב כפגיעה בעבודה. פסק הדין מפרט את הנסיבות החריגות שבהן יש למנות מומחה נוסף או אחר בתיקים בבית הדין לעבודה. במקרה זה, חוות דעתו של המומחה הראשון הייתה קוהרנטית ולא הציגה סתירות או קשיים המצדיקים מינוי מומחה רפואי אחר. בית המשפט לא מצא סטייה בחוות דעתו של המומחה מעובדות המקרה באשר לקשר הסיבתי האפשרי בין לחץ נפשי לבין הופעת סוכרת מסוג 2. עם זאת, נמצא כי חוות דעתו של המומחה השני התבססה על תשתית עובדתית שגויה, שכן היא הסתמכה על שינוי באורח חייו של המשיב בעקבות טראומה נפשית, שלא נתמכה בראיות. כתוצאה מכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין די ראיות לביסוס קשר סיבתי בין מחלת הסוכרת של המשיב לבין האירוע הנדון. לפיכך התקבל הערעור, ותביעת המשיב להכרה בפגיעה בעבודה נדחתה.