ת"א 38206-04-14

תקציר

הרוכשים בשנת 1974 טענו כי אביהם רכש חלק מקרקע מעלי ואמו במסגרת הסכם בעל פה לחלוקת עיזבון סבם. עם זאת, בית המשפט מצא כי אין תיעוד בכתב של הסכם כזה והרוכשים משנת 1974 לא העלו את הנושא בפני בית המשפט המוסמך. לפיכך, תביעתם לבעלות על 5/8 מהקרקע על בסיס הסכם זה נדחתה. מנגד, נדחתה גם טענתו של עלי, אחיהם של חלק מהרוכשים מ-1974, לבטל את ההסכם מ-1974 בעילה של אי תשלום מלוא מחיר הרכישה, מאחר שבית המשפט מצא שטענותיו אינן עקביות ואינן נתמכות בראיות. כמו כן, בית המשפט בחן את ההסכם משנת 2013 בין עלי לבין קבוצת רוכשים אחרת ומצא כי מדובר בהסכם פסול בשל ניסיון להונות את רשויות המס בכך שלא דיווח על מחיר הרכישה המלא. עם זאת, בית המשפט החליט שלא לבטל את ההסכם בהתחשב בנסיבות ובעובדה שהרוכשים מילאו את מרבית התחייבויותיהם. לבסוף, דן בית המשפט בהערות האזהרה המתחרות שרשמו שתי קבוצות הרוכשים. בית המשפט קבע כי הרוכשים משנת 1974 פעלו בחוסר תום לב בכך שלא רשמו הערת אזהרה בהקדם ולכן הערת האזהרה של הרוכשים לשנת 2013 גברה. בעקבות זאת הורה בית המשפט למחוק את הערת האזהרה של הרוכשים משנת 1974. בית המשפט גם הורה לרוכשים משנת 1974 לשלם לרוכשים בשנת 2013 שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך 30,000 ₪.