ע"ע 1359/00

תקציר

בתיק מעורב מר כהן, עובד בכיר לשעבר במפעלי ים המלח, שהגיש תביעה לפיצויים וזכויות הקשורות להעסקתו. הוא ביקש לצרף כנתבעת את כימיקלים לישראל, חברת האם של מפעלי ים המלח, בטענה לזכאות לאופציות באמצעות התחייבות שביצע לכאורה שאול אייזנברג ז"ל, בעל השליטה בכימיקלים לישראל. בתחילה הצטרף רשם לכימיקלים לישראל כנתבעת, מתוך הכרה בחלקה המהותי בתביעה, למרות שכהן לא הועסק ישירות על ידם. עם זאת, בית הדין האזורי בבאר שבע הפך החלטה זו בקובעו כי לא הוצגו ראיות מספיקות ליחסי עובד מעביד, ובית הדין לעבודה נעדר סמכות לדון בכימיקלים לישראל בהיעדר טענה כזו. בית הדין האזורי דחה גם את הטענות להחשיב את כימיקלים לישראל כמעסיק משותף, תוך שימת דגש על הגבולות הפרוצדורליים של תחום השיפוט שלהם ועל מורכבות המבנים התאגידיים. התיק מדגיש סוגיות סביב הרמת מסך תאגידי באשכולות של חברות ומדגיש כי רק במקרים של חוסר תום לב, ערבוב נכסים, מצג שווא או פעילות פלילית ניתן להסיר את מסך ההתאגדות כדי לקשר בין חברות האם לחברות הבת. במצב דברים זה, בית המשפט לא מצא עילה לצרף את כימיקלים לישראל כנתבעת או להרים את מסך התאגיד, בקובעו כי מפעלי ים המלח, גוף מהותי, יוכל לעמוד בהתחייבויותיו באופן עצמאי. הערעור נדחה, תוך הנחיה להמשך הליכים ברמת בית המשפט המחוזי, כאשר בית המשפט פתוח לבחון מחדש את הצורך לכלול את כימיקלים לישראל אם הדבר חיוני ליישוב הסכסוך, תוך הדגשה כי הליכים משפטיים צריכים למנוע פיצול מיותר.