ע"פ 2279/15

תקציר

בהכרעת הדין נדחה הערעור על הרשעתו של המערער, תוך שהוא מחזק את החלטת בית משפט קמא. הערעור נסב סביב השאלה האם ניתן לקשור את המערער לסמים שנמצאו בחצר הסמוכה לביתו. בית המשפט הגיע למסקנה, בהתבסס על ראיות נסיבתיות, כי הסמים שייכים למערער. הפריטים כללו כדורי קוקאין ו-MDMA, שהתגלו בחצר משותפת הסמוכה למגורי המערער. למרות טענותיו של המערער בדבר היעדר קשר לחומר האסור וטענותיו בדבר חוקיות החיפוש, מצא בית המשפט את הראיות, כגון התאמת קודי הייצור על קופסאות מנטוס ומיקום פריטים הקשורים לסמים, משכנעות דיין כדי לבסס אשמה מעבר לספק סביר. פסק הדין התייחס גם לשאלה האם יש לקשור למערער קוקאין נוסף שנמצא בשקיות שונות. בית המשפט קבע כי סמיכותם של כל פריטי הסמים ואמצעי האריזה המשותפים קושרים אותם אליו. בפסק הדין הודגש כי מבחינה משפטית, החזקה כרוכה בשליטה על פריט, ללא קשר לשאלה אם המיקום קשור ישירות לנאשם. בנוסף, אישר בית המשפט את עונשו של המערער של 28 חודשי מאסר בפועל, וראה בו מקום המתאים לחומרתן של עבירות הסמים, בהתחשב בעברו הפלילי העשיר. בית המשפט לא מצא עילה להקלה, לרבות שיקולי שיקום, ואישר את העונש המקורי כהולם את גבולות החוק הסטנדרטיים. בסופו של דבר, פסק הדין משקף הסכמה בין השופטים לדחות את הערעור ולהותיר על כנו את פסק דינו של בית משפט קמא.